הגירוש מגן עדן מסמן שבר עמוק בהרמוניה שבין האדם לטבע. במקום מציאות שבה המזון מצוי בשפע וללא מאמץ, האדם נאלץ כעת להתמודד עם אדמה עוינת ועם מציאות חומרית הדורשת יגיעה מתמדת.
בביאור המילים וְקוֹץ וְדַרְדַּר, יש מן הפרשנים המסבירים כי הקוץ הוא צמח גדול, בעוד הדרדר הוא צמח קטן יותר הגדל לרוב בגפו [אבן עזרא]. גישה מילולית אחרת מציעה כי הקוץ מבטא דחייה ועקיצה, ואילו הדרדר הוא צמח הנאחז באדם ומעכב אותו [רש"ר הירש].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקללה תַּצְמִיחַ לָךְ מתבטאת באובדן הצמיחה הספונטנית של מזון ראוי. אם האדם ימתין שהאדמה תוציא את פריה מעצמה, או אם יימנע מעבודת כפיים, היא תצמיח רק צמחי בר חסרי תועלת [שד"ל, ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. יתרה מכך, התסכול החקלאי יהיה כה רב, עד שאפילו כאשר האדם יזרע זרעים טובים וירקות גינה איכותיים, האדמה תצמיח ביניהם קוצים שיזיקו ליבול [רד"ק, מזרחי, רש"י, גור אריה]. עם זאת, יש המציינים כי צמחים אלו אינם חסרי תועלת לחלוטין: חלקם הם עשבים מרים שניתן לאוכלם לאחר מאמץ של בישול והכנה [רש"י, לבוש האורה, שפתי חכמים], ויש הסבורים כי הקוצים נועדו מעתה לשמש את האדם לבניית גדרות, כדי להגן על יבולו מפני חיות הבר [חזקוני].
החלק השני של הפסוק, וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, מציג את התוצאה הישירה של הריחוק מגן עדן. תחת פירות האילן המתוקים שהיו זמינים לאדם, תזונתו תתבסס כעת על עשבים ותבואת השדה [רד"ק, קאסוטו]. עשב זה כולל גם את הדגנים שמהם מכינים לחם, אך בניגוד לפירות הגן, אכילתם דורשת תהליך ארוך ומתיש של דישה וטחינה כדי להפריד את הפסולת מהאוכל [אבן עזרא, מלבי"ם]. פעמים רבות, חרף עמלו של האדם, הוא ייאלץ להסתפק באכילת עשבי השדה בעל כורחו [רש"י, מזרחי].
לשינוי התזונתי יש גם משמעות פסיכולוגית ורוחנית עמוקה. לפני החטא ניזון האדם ממאכלים מובחרים, בעוד חיות השדה ניזונו מעשב. כעת, משום שהאדם הלך אחר תאוותיו ונפל ברשת החטא, הוא הושווה לבהמה ונידון לאכול מזון הדומה לשלה [ביאור יש"ר, תולדות יצחק]. השוואה זו גרמה לאדם הראשון לבכי וצער רב, עד שהתבשר בהמשך כי יאכל לחם, שהוא מאכל המייחד את בני האדם, ובכך נרגע מעט מחרדתו שמא יאכל מאותו אבוס עם החמור [תורה תמימה]. בנוסף, התזונה החדשה והעמל הכרוך בה נועדו להכניע את ליבו של האדם ולשמש עבורו תהליך של זיכוך גופני ורוחני [אדרת אליהו].
מבעד לקללה, טמונה גם תוכנית של תיקון. העבודה הקשה של חרישת האדמה, זריעתה, והמאמץ להפריד את התבואה מהקוצים, משמשים משל לעבודה הפנימית שהאדם נדרש לעשות בעולם: הפרדת הטוב מן הרע, וטיפוח סבלנות והתמדה כדי לזכך את עצמו ואת המציאות כולה [חומש קה"ת]. במבט היסטורי, יש המעירים כי האנושות הצליחה עם השנים להתגבר במידה רבה על קללה זו, וכיום ניתן לגדל זרעים ללא תערובת זרה של קוצים [ברכת אשר על התורה].