בראשית, פרק ג׳, פסוק ג׳

בדבריה לנחש מציגה האישה את הציווי האלוהי, אך משמיטה את שמו של עץ הדעת וקוראת לו רק וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, ייתכן משום שאדם הסתיר ממנה את מהות הפרי כדי שלא תתפתה, או מפני שסברו שהאיסור נובע מקדושת מיקומו המרכזי. היא מציינת כי לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, ביטוי המתייחס לפרי, אך מוסיפה איסור שלא נאמר במקור, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, המתייחס למגע או לפגיעה בעץ עצמו. תוספת זו נבעה ככל הנראה מהרחקה שאדם יצר כדי למנוע אכילה והציג בטעות כציווי של ה', ולכן סיים באזהרה פֶּן תְּמֻתוּן, שיש בה נימה של ספק שמא ימותו. הוספת איסור הנגיעה אפשרה לנחש לדחוף את האישה אל העץ, וכשנוכחה לדעת שלא מתה מהמגע, הוא הצליח לשכנע אותה שגם האכילה אינה ממיתה.