בראשית, פרק ל׳, פסוק י״ד

ראובן הצעיר יצא לשדה בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים, ומתוך הקפדה שלא לגזול מתבואת האחרים ליקט רק צמחי בר שהם הפקר. שם הוא וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה, המזוהים כצמח היברוח, כעשבי בשמים או כתאנים. ראובן וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ מתוך תבונה רגשית ורצון לשמח אותה, בין אם כסגולה שנועדה לסייע לה ללדת ובין אם כצמחי נוי וריח. רחל פנתה לאחותה בנימוס וביקשה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ, מתוך תקווה לרפא את עקרותה או כדי לבשם את אוהלה לקראת יעקב. שיח זה משקף קרבה טבעית בין האחיות, אך מדגיש כי הפריון לא הגיע בזכות הצמחים אלא רק כאשר פנו בתפילה אל ה'.