בראשית, פרק ל׳, פסוק כ״ו

יעקב מבקש מלבן רשות רשמית ומכובדת לעזוב עם משפחתו שהייתה נתונה עד כה תחת חסותו, ויש המפרשים שבאומרו תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי הוא אף דורש נדוניה כמקובל. כדי לבסס את זכותו המלאה לקחת את משפחתו וְאֵלֵכָה, הוא מדגיש אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן ומבהיר כי שילם בעבודתו עבור הנשים, ולכן אין ללבן זכות להכתיב את מקום מגוריהן. הוא חותם בקביעה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ, המזכירה ללבן כי מילא את כל התחייבויותיו באמונה ובמסירות. לאור זאת, יעקב דורש כעת שקיפות והגינות, ומצפה שלבן לא יעכב אותו עוד אלא ישחרר את משפחתו ללא תרמיות נוספות.