בראשית, פרק ל׳, פסוק י״ז

לאחר תקופה שבה פסקה מלדת, ה' נענה למאמציה של לאה להרחיב את המשפחה. הכתוב מציין וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים משום שלאה התפללה והשתוקקה בכל כוחה להרבות את השבטים, ולכן למרות שכבר היו לה בנים, בקשתה נחשבה כתפילה על דבר שחסר לה לחלוטין. היענותו של ה' באה בזכות שילוב התפילה עם המעשה של מסירת שפחתה לבעלה, צעד שמוכיח כי כוונותיה היו טהורות ולא נבעו מרדיפת תענוגות גופניים. כגמול על מסירותה שחרגה משורת הדין, גם ה' שינה את ייעודה המקורי ללדת ארבעה בנים בלבד, והיא זכתה ללדת בֵּן חֲמִישִׁי. הציון כי היא ילדה לְיַעֲקֹב מבטא את השכר הכפול שקיבלו שני בני הזוג על נכונותם לפעול יחד למען העמדת צאצאים מתוך כוונה לשם שמים.