בראשית, פרק ל׳, פסוק כ״ב

ביום ראש השנה שם ה' קץ לעקרותה של רחל, כאשר תחילה וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל והעלה בזיכרונו את החסד שעשתה עם לאה אחותה, יחד עם עלבונה, צערה והשתדלותה הרבה להעמיד צאצאים. אף שזכר את מעשיה הטובים, ה' המתין לתפילתה האישית כי הוא מתאווה לתפילותיהם של צדיקים. משום כך וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים ונענה לה רק בזכות התפילה, כדי להוכיח שהישועה היא נס גמור ולא תוצאה של אמצעים טבעיים וחומריים. לבסוף וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ בעצמו, שכן מפתח הלידה נמצא אך ורק בידיו ולא נמסר לאף שליח. השימוש החוזר בשם אֱלֹהִים מדגיש כי בכוחם של הצדיקים להפוך במעשיהם ובתפילתם את מידת הדין הקפדנית למידת הרחמים.