לאחר תקופה שבה עמדה לאה מלדת, הולדת בן לשפחתה זלפה מפיחה בה תקווה מחודשת ומביאה עמה תחושה של הארת פנים פתאומית. קריאת השם של הרך הנולד מקפלת בתוכה את התרגשותה של לאה מהתפנית המפתיעה בגורלה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה גָּֽד משמעותה מזל טוב והצלחה. לפי גישה זו, כאשר לאה אומרת בָּ֣א גָ֑ד, היא מצהירה שהמזל הטוב שלה, שפסק כשהפסיקה ללדת, חזר ובא אליה [אבן עזרא, רשב"ם, רד"ק, רש"י, בכור שור, אלשיך]. חלק מהמפרשים אף מדייקים כי המונח מתייחס לכוכב ספציפי המורה על שפע וטוב, כדוגמת כוכב צדק, או למערכת כוכבים המביאה ברכה [רד"ק, ביאור יש"ר, אם למקרא]. לאה מבינה כעת שפריון תלוי גם במזל ובהשגחה, שכן אלמלא כן, רחל, שזכויותיה רבות, לא הייתה נותרת עקרה [אלשיך].
מנגד, ישנה דעה המפרשת את השם גָּֽד מלשון גדוד וחבורה, כלומר שלאה מודה על כך שכעת יש לה "גדוד" של בנים [אבן עזרא, רד"ק, חזקוני]. עם זאת, פרשנים אחרים דוחים פירוש זה מכל וכל, בטענה שמבחינה דקדוקית, כדי שהמילה תבטא משמעות של גדוד, הייתה צריכה להופיע בה האות דל"ת כפולה או דגושה [רשב"ם, הדר זקנים].
רובד פרשני נוסף, הנשען על מסורת חז"ל, קושר את המילה לשורש המבטא חיתוך וכריתה, ומסביר כי הילד נולד כשהוא כבר מהול [רש"י, ברטנורא, שפתי חכמים]. משמעות זו של חיתוך רומזת גם לעתידו של שבט גד, שיהיה חלוץ וגיבור במלחמות ויכרית את יושבי ארץ כנען [אלשיך]. ברובד פנימי יותר, השם מבטא לשון של "המשכה", שכן לאה הצליחה בכוח תפילתה למשוך שוב את כוח ההולדה שפסק ממנה [רבנו בחיי].
אחד המאפיינים הבולטים בפסוק הוא הפער בין הקרי והכתיב. המילה כתובה כתיבה אחת, בגד (ללא האות אל"ף), אך נקראת כשתי מילים, בָּ֣א גָ֑ד. בעוד שיש המסבירים זאת כעניין לשוני בלבד, שבו האות אל"ף נבלעת ונשמטת בדיבור [מחוקקי יהודה], רבים מוצאים בכתיב החסר משמעות עמוקה.
הכתיב בגד מתפרש על ידי כמה פרשנים כלשון בגידה. יש המסבירים שלאה חשה נבגדת מכך שיעקב הסכים לקחת את שפחתה לאישה; בניגוד לשרה ורחל שהכניסו את שפחותיהן לביתן משום שהיו עקרות, לאה כבר ילדה בנים, והכנסת צרה לביתה נראתה לה כמעשה של בגידה [הטור הארוך, רש"י, חזקוני]. אחרים מפרשים את ה"בגידה" כהתייחסות לאופי ההיריון עצמו: זהו היריון "בוגדני" ופתאומי, שהיה מוסתר ונעלם מעיני כול עד שלב מאוחר, או היריון שפסק והתחדש בפתאומיות כמו נחל אכזב [ספורנו, הכתב והקבלה].
גישות נוספות מציעות שהמילה בגד רומזת ללשון הגדה ובשורה, על כך שבאה השמועה הטובה על ההיריון [הדר זקנים, מחוקקי יהודה], או שהיא מתייחסת למושג של בגד ממש, כסמל לפריסת טלית המבטאת את ברית הנישואין שנכרתה כעת עם זלפה [העמק דבר].