התגובה המהירה והנלהבת של לבן להצעת השכר של יעקב חושפת את אופיו ואת מניעיו הנסתרים. לבן ראה בהצעה זו הזדמנות מצוינת עבורו, שכן להערכתו, הסיכוי שייוולדו בהמות בעלות תכונות כה ספציפיות הוא קטן יחסית, ולכן יעקב יזכה לשכר מועט בלבד [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
רוב הפרשנים מסכימים כי המילה הֵן משמשת כאן כלשון של קבלת דברים והסכמה מלאה, במשמעות של "הין" או "כן", ולא במשמעות של "הנה". לבן למעשה אומר שהוא מקבל את התנאים ומסכים לתת ליעקב את השכר שביקש [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, רד"ק, בכור שור], ואף עושה זאת בזריזות ובהתלהבות [ביאור יש"ר].
לגבי המשך דבריו, לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלבן מביע את תקוותו שיעקב אכן יעמוד בדיבורו, יחפוץ בעסקה ולא יתחרט עליה בהמשך. מכיוון שלבן חשב שהעסקה משתלמת לו מאוד, הוא חשש שיעקב אמר את הדברים מן השפה ולחוץ או שיחזור בו לאחר מכן, ולכן ייחל שיעקב יסתפק ויתפייס במה שסיכמו [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, רד"ק, ספורנו, בכור שור].
מבעד להסכמה הפומבית, מספר פרשנים מזהים את עורמתו של לבן. הוא משיב ליעקב בשפה רכה ונעימה רק כדי להסוות את כוונתו האמיתית, שהיא להפוך את ההסכם לאשליה ולרמות את יעקב מיד לאחר מכן [רש"ר הירש, ביאור יש"ר]. דעה נוספת מציעה שלבן הבין שיעקב הציע את התנאים הללו לא מתוך רצון חופשי, אלא משום שהכיר את רמאותו של לבן וחשש ממנו. לכן, לבן הביע משאלה שיעקב יסכים לתנאים בנפש חפצה באמת, ולא מתוך פחד [דברי דוד].
לצד פירושים אלו, קיימות שתי גישות ייחודיות לחלוטין. גישה אחת טוענת שלבן אכן הסכים לתנאים בתום לב, ואיחל ליעקב שייוולדו לו בהמות רבות כאלה וכך תוכח צדקתו לפני ה' [מלבי"ם]. מנגד, גישה אחרת קושרת את דברי לבן לפסוק הקודם, שבו יעקב מצהיר שכל בהמה שתימצא אצלו מחוץ להסכם תיחשב כגנובה. לפי פירוש זה, לבן ייחל לכך שאכן ימצא גניבה אצל יעקב, שכן רשעים שואבים נחת רוח כאשר הם מצליחים למצוא פגם או פקפוק באדם ישר [חתם סופר].