בראשית, פרק ל׳, פסוק ו׳

פרשת ויצא

Genesis 30:6Sefaria

וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן׃

לידתו של בן מבלהה שפחתה מעוררת ברחל תחושות מעורבות של כאב על עקרותה לצד נחמה על התקבלות תפילתה. קריאת השם מבטאת את חשבון הנפש הנוקב שהיא עורכת מול ההשגחה העליונה.

המילה דָּנַנִּי מורכבת מבחינה דקדוקית, והפרשנים מציינים כי הדגש באות נו"ן נועד לפצות על אות חסרה מהשורש המקורי, או לחלופין הונח שם לשם תפארת הקריאה בלבד [אבן עזרא, מנחת שי, אבי עזר]. מבחינה רעיונית, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש במילה זו משמעות כפולה של דין: מצד אחד, ה' שפט וחיב את רחל בכך שעצר אותה מלדת, אך מצד שני, הוא גם דן וזיכה אותה בבן דרך שפחתה [רש"י, מזרחי, גור אריה]. רחל בוחרת להשתמש בשם אֱלֹהִים, המייצג את מידת הדין, שכן היא מצדיקה על עצמה את הדין ומכירה בכך שהעונש הגיע לה בצדק [רד"ק, רקנאטי, מלבי"ם]. חלק מהמפרשים מסבירים שהיא הבינה כי חטאה בכך שלא הקדימה להתפלל כראוי כדרך העקרות, או משום שציערה את אחותה לאה ולא עודדה את יעקב להתקרב אליה [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, בכור שור]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון השגחה, בדומה לביטוי "דיין אלמנות", כלומר שה' השגיח בה וראה שגם היא ראויה לבנים [רלב"ג, רד"ק].

למרות מידת הדין הקשה, רחל מזהה את התערבות מידת הרחמים. המילים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי מחברות בין הדין להקשבה האלוהית. ה' ראה את צרת לבה, ואף על פי שדבריה לא תמיד היו מתוקנים וראויים, הוא שמע לתפילתה שנבעה מתוך מועקה וכאב עמוק [העמק דבר, רד"ק].

בהכרזתה וַיִּתֶּן־לִי בֵּן, רחל מתייחסת לילד כאל בנה לכל דבר. הפרשנים מסבירים כי האמהות הסכימו לשחרר את שפחותיהן, ולכן הילדים שנולדו נחשבו לבנים חופשיים ויורשים חוקיים ורצויים של יעקב, ולא לעבדים [ספורנו, הכתב והקבלה]. אף על פי שלא ילדה אותו פיזית, רחל רואה בו משענת לעתיד המכונה "חוטרא לידא" (מקל ליד להישען עליו), וזוכה להיות לו לאם רוחנית המגדלת ומחנכת אותו כחלק מבית יעקב [ספורנו, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ].

בחירת השם אינה רק תגובה לעבר, אלא נושאת משמעות לעתיד. הביטוי עַל־כֵּן רומז לכך ששבט דן עתיד להיות מרובה באוכלוסין, שכן תפקידו יהיה לדון ולנקום את נקמת עמו, משימה הדורשת כוח אדם רב [כלי יקר]. בזכותו של דן, עתידה הייתה רחל לזכות בהמשך בבנים משלה, יוסף ובנימין [נחל קדומים]. עם זאת, יש המזהירים כי פתיחת דבריה של רחל בלשון של דין הייתה הרת גורל, שכן מידת הדין אכן נמתחה עליה לבסוף והיא מתה בלידתה [רבנו בחיי].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ה׳
פסוק ז׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.