המשא ומתן בין יעקב ללבן מגיע לנקודת הכרעה. לבן מנסה להבטיח את המשך עבודתו של יעקב, בעוד יעקב מעצב מודל תעסוקה חדש ועצמאי, שנועד להגן עליו מפני ניצול ולהעביר את מקור פרנסתו לידי ההשגחה העליונה.
כאשר לבן שואל מָה אֶתֶּן לָךְ, הוא למעשה מברר מה יעקב מצפה להשיג [ספורנו], וייתכן שהוא מציע לו מתנה חד-פעמית או תשלום על שנות עבודתו בעבר [מלבי"ם, חזקוני, ברכת אשר על התורה].
תשובתו הנחרצת של יעקב, לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה, מתחלקת ליחסו לעבר וליחסו לעתיד. לגבי העבר, יעקב מבהיר שאינו דורש כל שכר, שכן עבד בעבור בנותיו של לבן והן קניינו [מלבי"ם, חזקוני, צאינה וראינה]. בנוסף, יעקב שונא מתנות ומעדיף שכר עבודה מוסכם [ברכת אשר על התורה]. ישנו אף פירוש המבוסס על ספר הזוהר ולפיו לבן הציע ליעקב אישה נוספת כחלק משכרו, ויעקב סירב בטענה שיש לו די נשים [תולדות יצחק].
לגבי העתיד, יעקב מסרב לקבל כסף, שווי כסף או בהמות מתוך הרכוש הקיים של לבן כעת [רשב"ם, בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מציגים מספר מניעים לדרישה זו:
ראשית, יעקב למוד ניסיון מנוכלותו של לבן. הוא מבין שאם יסכם על שכר קבוע שלבן יצטרך לתת לו מידו, לבן ימצא תואנות להיפטר מכך וליעקב לא תהיה אפשרות לתבוע אותו. לכן יעקב דורש שכר שייווצר מאליו ויישאר בידיו מתוך המרעה, ללא הקושי הפסיכולוגי והחיכוך הכרוכים בכך שלבן יצטרך למסור לו את הרכוש בעצמו [העמק דבר, רש"ר הירש, תולדות יצחק, ביאור יש"ר, צאינה וראינה, ברכת אשר על התורה]. יעקב מבקש לקנות את הבהמות שיהוו את שכרו עוד בטרם באו לעולם, בעודן במעי אימן, מה שגם יאפשר לו מבחינה הלכתית להפריש מהן מעשר [בכור שור, צפנת פענח].
שנית, יעקב מעדיף שכר שאינו קצוב, מתוך אמונה שהברכה אינה שורה על דבר ספור ומדוד, אלא על הסמוי מן העין. הוא בוחר להישען על חסד ה' ולקבל את מה שיזדמן לו [רד"ק, תולדות יצחק, צאינה וראינה]. בדרך זו יעקב גם מרגיע את לבן ומבטיח לו שאם ה' יברך אותו, הדבר לא יגרע מאומה מן הרכוש המיועד ללבן עצמו, שכן אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו [ספורנו, הכתב והקבלה].
התנאי להמשך העבודה הוא אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה. אם לבן יסכים למתווה, יעקב מצהיר: אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיעקב פשוט מבטיח לחזור ולבצע את עבודתו כבעבר, לרעות את הצאן ולשמור עליו [ביאור שטיינזלץ, ביאור יש"ר], להשגיח עליו לטובה ולמנוע ממנו נזק [העמק דבר].
עם זאת, יש המפרידים את המילים ומפרשים את המילה אָשׁוּבָה כהבטחה של יעקב לסגת מההחלטה לעזוב ולהישאר עם לבן. לפי גישה זו, המילה אֶשְׁמֹר אינה מתייחסת לשמירה פיזית על הצאן, אלא מלשון המתנה וציפייה – כלומר, יעקב ימתין ויקווה לשכר העתידי שיגיע לו בעקבות עמל רעייתו [הכתב והקבלה].