בראשית, פרק ל׳, פסוק ל״א

כאשר לבן שואל מָה אֶתֶּן לָךְ כדי לברר מה יעקב דורש או להציע לו תשלום על העבר, יעקב משיב נחרצות לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה. הוא מסרב לקבל מתנות או רכוש קיים, מתוך היכרות עם נוכלותו של לבן והרצון למנוע את החיכוך הכרוך בקבלת תשלום מידיו. תחת זאת, הוא מבקש שכר שייווצר מאליו בעתיד, מתוך אמונה שהברכה שורה על הנסתר מן העין ומתוך רצון להישען על חסד ה' מבלי לגרוע מרכושו של לבן. יעקב מציב תנאי ואומר אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה ותסכים למתווה, אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר, כלומר אחזור להשגיח על הצאן ולמנוע ממנו נזק, או לחלופין, אסוג מהחלטתי לעזוב ואמתין בציפייה לשכר שיצמח מעמלי.