בראשית, פרק ל׳, פסוק ל״א

יצא לכם פעם לנסות להגיע להסכם עם אדם שאתם יודעים שקשה לסמוך עליו? זה בדיוק המצב של יעקב מול לבן. לבן רוצה שיעקב ימשיך לעבוד אצלו ושואל אותו מָה אֶתֶּן לָךְ, כלומר, איזה תשלום או מתנה אתה רוצה לקבל על כל השנים שכבר עבדת? יעקב עונה לו בנחרצות לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה. לגבי העבר, יעקב לא רוצה שום מתנה, כי הוא כבר קיבל את בנותיו של לבן כהסכם על עבודתו. לגבי העתיד, יעקב מסרב לקבל כסף או בהמות מתוך העדר שכבר שייך ללבן. למה בעצם? קודם כל, יעקב כבר מכיר היטב את לבן ויודע שהוא עלול לרמות אותו. הוא מבין שאם לבן יצטרך למסור לו את השכר ממש מתוך הידיים שלו, לבן בטח ימצא תירוצים ולא ישלם. לכן יעקב דורש שכר שייווצר מעצמו בעתיד, מתוך הצאן שייוולד, בלי שלבן יצטרך לתת לו אותו. סיבה נוספת היא שיעקב מעדיף לסמוך על ה׳. הוא מאמין שהברכה שורה דווקא על דברים שלא סופרים ומודדים אותם מראש, והוא בוחר להישען על החסד של ה׳ ולקבל את מה שיזדמן לו. לכן יעקב מציב תנאי ואומר אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה, כלומר, אם תסכים לתוכנית החדשה שלי, אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר. יעקב מבטיח שאם לבן יסכים, הוא יחזור מיד לעבודתו וימשיך לרעות ולשמור על הצאן במסירות כפי שעשה עד עכשיו.