יצא לכם פעם להרגיש שכולם מסביבכם מקבלים בדיוק את מה שהם רוצים, ורק אתם נשארים מאחור? כך בדיוק הרגישה רחל. במשך שנים ארוכות היא לא הצליחה ללדת ילדים, בזמן ששאר הנשים במשפחה הפכו לאימהות. רחל הייתה עצובה מאוד ודאגה לעתיד שלה.
אבל אז הגיע הרגע שבו ה' ראה את הצער שלה. התורה משתמשת במילה וַיִּזְכֹּר, וזה קצת מעורר שאלה, הרי ה' רואה הכל ואף פעם לא שוכח שום דבר. אלא שהכוונה היא שה' זכר לרחל מעשה טוב ומיוחד שהיא עשתה בעבר. ה' זכר איך רחל ויתרה ומסרה לאחותה לאה את הסימנים הסודיים שלה, רק כדי שלאה לא תתבייש מול כולם בחתונה. ה' זכר את המעשה האצילי הזה.
מיד אחר כך כתוב וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ. המילים האלו מגלות לנו שרחל לא רק חיכתה בשקט, אלא שפכה את הלב שלה והתפללה אל ה' שוב ושוב. ה' אוהב מאוד את התפילות של הצדיקים, והוא חיכה לשמוע את קולה. אז מצד אחד ה' זכר את המעשים הטובים שלה מהעבר, ומצד שני הוא שמע את התפילות שלה באותו הרגע.
בסוף כתוב וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. המילים האלו מלמדות אותנו שהכוח לתת חיים ולהביא ילד לעולם נמצא אך ורק בידיים של ה', והוא לא מעביר את התפקיד הזה לאף שליח. ביום ראש השנה, שהוא יום מיוחד שבו ה' זוכר נשים שלא יכלו ללדת, התפילות של רחל התקבלו והיא סוף סוף זכתה להפוך לאמא.