לאחר שנות עקרות ארוכות, ציפייה מיוסרת ותחרות כאובה מול אחותה ושפחותיה, רחל אמונו זוכה סוף סוף לחבוק בן. זעקת ההקלה שלה מבטאת שחרור ממשא נפשי וחברתי כבד מנשוא, שרבץ עליה כל אותן שנים.
הפרשנים מציעים מגוון רחב של הסברים למהותה של אותה חֶרְפָּתִי שרחל מדברת עליה. ברובד הבסיסי, החרפה היא עצם המציאות של אישה עקרה שלא מגיעה לתכליתה, מציאות שיוצרת תחושה שקשר הנישואין נועד להנאה בלבד ולא לשם בניין המשפחה [העמק דבר], וכן תחושת נחיתות מול שאר האמהות והשפחות [בכור שור]. ברובד הרוחני והרגשי, החרפה התבטאה בכאב הצורב על כך שתפילותיה של לאה התקבלו בעוד תפילותיה שלה הושבו ריקם [ספורנו], וכן בעלבון שספגה מתוכחתו של יעקב ומדבריה הקשים של אחותה [אלשיך].
ברובד החברתי, החרפה נבעה משמועות אכזריות שהופצו ברחובות. באותם ימים רווח מנהג פסול לקחת שתי נשים: אחת לצורך הבאת ילדים, ושנייה, יפה ומקושטת, שקיבלה סם עיקור ונועדה לתשמיש בלבד. ליצני הדור ריננו שיעקב נוהג כך, ושמעמדה של רחל היפה בבית הוא כשל פילגש. הולדת הבן ניפצה את עלילת השקר הזו והסירה מרחל את הכתם המוסרי [הכתב והקבלה, תולדות יצחק, צאינה וראינה]. שמועה קשה נוספת שרווחה הייתה שמאחר שרחל עקרה, יעקב יגרש אותה והיא תיפול בחלקו של עשיו הרשע, פחד שהתפוגג עם הלידה [רש"י, צאינה וראינה, פרדס יוסף].
כיצד פעל ה' כדי להסיר את הבושה? הפרשנים נחלקים בהבנת המילה אָסַף. גישה אחת מסבירה את המילה מלשון הסתרה והטמנה. ה' לקח את החרפה והכניס אותה למקום שבו היא לא תיראה עוד [רש"י, רשב"ם, ביאור יש"ר], אך לא קבץ אותה למקום אחד גלוי, שכן אז הייתה החרפה בולטת אף יותר [מזרחי, שפתי חכמים]. גישה שנייה, שהיא פשט המילה, מפרשת זאת כלשון קיבוץ וכליאה; ה' אסף את כל דברי הגנאי שהתפזרו ברחובות כדי שלא ידברו בהם עוד [רמב"ן], או שקיבץ אליו את כל עלבונותיה המרובים של רחל וסילק אותם בבת אחת [אלשיך, אבן עזרא]. גישה שלישית מפרשת את המילה מלשון כריתה, כליה והשמדה מוחלטת של הבושה [אבן עזרא, רד"ק, רלב"ג, חזקוני].
לצד פירושים אלו, קיימת זווית מדרשית לחיי היום-יום. כל זמן שאין לאישה בן, אין לה במי לתלות את טעויותיה. כאשר נשבר כלי בבית או שאוכל נעלם, היא נושאת באשמה. משנולד לה ילד, היא יכולה לתלות בו את הקלקול ולהינצל מגינוי [רש"י, שפתי חכמים]. מאחר ששנות השובבות של הילד חולפות מהר, רחל מיד התפללה לבן נוסף, כדי שתמיד יהיה לה כיסוי לחרפתה [ברכת אשר על התורה].
כדי להסביר כיצד נולדו ליעקב כל כך הרבה בנים בפרק זמן קצר של שבע שנים, מציינים הפרשנים כי ההריונות של האמהות היו קצרים במיוחד ונמשכו קצת יותר משישה או שבעה חודשים, ולעיתים אף חפפו זה לזה באמצעות נתינת השפחות ליעקב [אבן עזרא, מחוקקי יהודה].