לאחר תקופה שבה פסקה מלדת, זוכה לאה להרות שוב. היענות ה' ללאה אינה רק מענה לבקשה שגרתית, אלא ביטוי להערכה אלוהית על מאמציה, כוונותיה הטהורות והשתדלותה יוצאת הדופן להרחבת משפחת יעקב [ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילים וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, חלק מן הפרשנים מציינים כי לאה אכן התפללה באופן פעיל אל ה' [אור החיים, מלבי"ם]. מנגד, פרשנים אחרים מתמודדים עם הקושי שמילים אלו נאמרות לרוב על אדם המבקש מן ה' דבר שחסר לו לחלוטין, ואילו ללאה היו כבר ארבעה בנים. תשובתם היא שמכיוון שלאה הייתה מתאווה ומחזרת בכל כוחה להרבות את השבטים, הדבר נחשב לה כאילו התפללה על דבר שאין לה, וה' הפיק את רצונה [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור יש"ר].
היענותו של ה' נבעה מכך שלאה שילבה את תפילתה עם מעשה. היא הקדימה לתפילתה השתדלות מעשית כאשר הכניסה את שפחתה לביתה כאישה נוספת ליעקב [ספורנו]. מעשיה לא נבעו מתוך רדיפת תענוגות גופניים, אלא מתוך אהבת ה' וכוונה טהורה לקיים את המצווה ולהעמיד צאצאים [אור החיים, העמק דבר]. טהרת כוונותיה מוכחת מכך שוויתרה בעבר על עונתה ונתנה את שפחתה לאישה, מה שמעיד כי גם שאר מעשיה נועדו אך ורק להרבות שבטים ולא לשם הנאה [יריעות שלמה]. בנוסף, בניגוד לרחל שסמכה בתחילה על סגולות טבעיות, לאה הוכיחה שהיא אינה נשענת על הטבע אלא סומכת על ה' בלבד [מלבי"ם].
בעקבות מסירותה של לאה, הופעלה כלפיה הנהגה של מידה כנגד מידה. מכיוון שלאה פעלה לפנים משורת הדין כשנתנה את שפחתה, גם ה' חרג משורת הדין עבורה. על פי הדין המקורי היא הייתה אמורה ללדת רק ארבעה בנים, אך בזכות מעשיה זכתה ללדת בֵּן חֲמִישִׁי ולאחר מכן גם בן שישי [אור החיים]. בכך מודגש כי בזכות צדקתה ותפילתה זכתה שיצאו ממנה חצי משבטי ישראל [רד"ק].
הכתוב מדגיש שהיא ילדה לְיַעֲקֹב, כדי ללמד על שכר כפול. כשם שלאה קיבלה שכר על כך שהשיאה את שפחתה לבעלה, כך גם יעקב זכה להוליד את הבנים הללו מלאה בשכר על כך שנשא את זלפה, שהייתה משתוקקת אליו. שכר כפול זה של לאה ויעקב בא לידי ביטוי בהמשך בקריאת שם הילד "יששכר", המרמז על שתי משכורות [העמק דבר].