פעולתו המתוחכמת של יעקב משלבת הבנה עמוקה בטבע הבריאה יחד עם הכנה לקראת נס אלוהי, במטרה להתמודד עם רמאותו של לבן. לאחר שלבן הרחיק מהעדר את כל הצאן הנקוד והטלוא כדי למנוע מיעקב לקבל את שכרו, נאלץ יעקב ליצור מציאות שבה צאן חלק ולבן יוליד צאצאים בעלי כתמים מגוונים [הדר זקנים].
השלב הראשון במעשהו מתואר במילה וַיַּצֵּג, שמשמעותה נעיצה ותחיבה חזקה באדמה, כדי שהמקלות יעמדו ביציבות מעצמם ולא ייפלו [רש"י, גור אריה, ביאור יש"ר, בכור שור]. את המקלות אֲשֶׁר פִּצֵּל, כלומר שעשה בהם חתכים וקילופים כדי לחשוף את השכבה הלבנה שמתחת לקליפה החיצונית [אבן עזרא, מחוקקי יהודה, חתם סופר], הוא הציב בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם. הפרשנים מסבירים כי המילה רהטים נגזרת מהשורש הארמי ר.ה.ט, שמשמעותו ריצה. המילה מתארת את המים הרצים והזורמים אל תוך השקתות – אותן בריכות שנחפרו באדמה כדי להשקות בהן את העדרים [רד"ק, שד"ל, רש"י, מזרחי, ברכת אשר].
יעקב בחר להציב את המקלות דווקא במקום אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת, משום ששעת השתייה היא זמן של מנוחה והתכנסות, בניגוד לזמן הרעייה שבו הצאן מפוזר ובתנועה מתמדת [בכור שור]. הוא הקפיד להעמיד את המקלות לְנֹכַח הַצֹּאן, ממש מול עיניהן. פעולה זו נועדה לנצל תופעה טבעית: כוח המדמה של בעלי החיים. כאשר הבהמה רואה צורה מסוימת בעת ההזדווגות, הציור נחקק בדמיונה ומשפיע על מראה הוולד שייוולד לה [ספורנו, רבנו בחיי]. הצאן שהגיעו לשתות משני עברי השוקת ראו את המקלות המקולפים שניצבו באמצע, והדבר נתפס בכוח הציור שלהן [מלבי"ם, שטיינזלץ].
תוצאת המהלך מתוארת במילה וַיֵּחַמְנָה, שמתארת את התעוררות התאווה וההזדווגות של הצאן בבואן לשתות. מבחינה דקדוקית, רוב הפרשנים מציינים כי פועל זה הוא "אנדרוגינוס" – מילה המורכבת מסימן זכרי (האות יו"ד בתחילה) וסימן נקבי (האותיות נ"ה בסוף). השילוב הייחודי נובע מכך שההתחממות וההזדווגות פעלו על שני המינים יחד: הנקבות היו נרתעות לאחור בבהלה למראה המקלות שבלטו מולן, והזכרים היו באים עליהן ורובעים אותן באותו רגע [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל, רש"י, ביאור יש"ר, חזקוני]. מנגד, גישה מדרשית שונה מציעה כי המים עצמם הפכו לזרע במעיהן של הבהמות, והן התעברו באופן נסי מתוך השתייה בלבד ללא צורך בזכרים [רש"י, מזרחי, ברכת אשר].
חלק מן הפרשנים מעמיקים במשמעות הפנימית של מעשה המקלות ומסבירים כי יעקב לא פעל מתוך אמונה בכוחה של תחבולה טבעית גרידא, שהרי ההבטחה להצלחת העדר ניתנה לו בחלום נבואי מאת ה'. עם זאת, הוא נדרש לעשות פעולה פיזית משתי סיבות עיקריות: ראשית, כדי ליצור "כלי" טבעי שדרכו יחול הנס, כפי שנביאים עושים פעולות סמליות כדי לקיים את נבואתם; ושנית, כדי להסתיר את המהלך האלוהי מעיני לבן ואנשיו, ובכך למנוע שליטת עין הרע בהצלחתו הפלאית של העדר [רבנו בחיי, מלבי"ם, נחלת יעקב]. בנוסף, הקילוף הספציפי של המקלות, שיצר מראה מעורב של צבע וגילוי לבן, נועד למנוע מלבן לטעון בערמומיות טענות שווא על בעלותו על הצאצאים שייוולדו [חתם סופר]. ממעשה זה לומדים הפרשנים גם קל וחומר לטבע האדם: אם בהמות חסרות דעת מושפעות כל כך ממה שנמצא מול עיניהן ובמחשבתן בשעת ההזדווגות, על אחת כמה וכמה שעל האדם לקדש ולטהר את מחשבתו בזמן החיבור עם אשתו [רבנו בחיי].