תארו לעצמכם שאתם צריכים לחשוב על רעיון מבריק כדי לקבל את מה שמגיע לכם בצדק, אחרי שמישהו ניסה לרמות אתכם. זה בדיוק מה שקרה ליעקב. לבן הרחיק מהעדר את כל הכבשים עם הכתמים כדי שיעקב לא יקבל את השכר שלו. לכן, יעקב היה צריך למצוא דרך שבה כבשים רגילות וחלקות יולידו טלאים קטנים עם כתמים. הוא לקח מקלות ועשה בהם חתכים וקילופים כדי לחשוף את הצבע הלבן שמתחת לקליפה, וזה מה שאומרות המילים אֲשֶׁר פִּצֵּל. לאחר מכן הוא תקע את המקלות חזק באדמה כדי שיעמדו יציב, וזו הכוונה במילה וַיַּצֵּג.
יעקב בחר לשים את המקלות בָּרְהָטִים, כלומר במים הזורמים והרצים, בתוך שִׁקְתוֹת הַמָּיִם, שהן הבריכות שנחפרו באדמה כדי להשקות את העדר. הוא עשה זאת דווקא בזמן השתייה, כי אז הכבשים נחות ונמצאות יחד, בניגוד לזמן שבו הן מסתובבות בשטח. הוא הקפיד להעמיד את המקלות לְנֹכַח הַצֹּאן, ממש מול העיניים שלהן.
כאשר הכבשים הגיעו לשתות והתכוננו להקים משפחה ולהביא לעולם צאצאים חדשים, מצב שמתואר במילה וַיֵּחַמְנָה, הן ראו את המקלות המקולפים והמיוחדים שניצבו מולן. המראה הזה נחקק בדמיון שלהן, ובאופן פלאי השפיע על המראה של הטלאים הקטנים שנולדו, כך שהם נולדו עם כתמים בדיוק כפי שיעקב היה צריך.
יעקב עשה את כל זה למרות שידע שה' הבטיח לו הצלחה. הוא הבין שכדי שהנס יקרה, הוא צריך לעשות פעולה טבעית בעולם שתהיה ה"כלי" לנס של ה', וגם כדי להסתיר את ההצלחה המופלאה שלו מהעיניים של לבן והאנשים שלו, כדי שלא יטענו שהכבשים שייכות להם.