קריאת שמו של הבן השני של בלהה שפחת רחל, משקפת את סערת הרגשות העזה ואת מאבקה של רחל בעקרותה אל מול פוריותה של אחותה. דבריה של רחל בפסוק זה זכו למספר אפיקי פרשנות מרכזיים, המאירים את הדרכים השונות שבהן התמודדה עם מצבה.
בביאור המילה נַפְתּוּלֵי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל, רלב"ג] קושרת את המילה לשורש פ-ת-ל, המבטא מאבק, היאבקות וכריכה הדדית, בדומה לשני חוטים השזורים זה בזה לפתיל. רחל מתארת התאמצות והתעקשות מול אחותה, בניסיון להשתוות אליה. עם זאת, מודגש כי לא מדובר בקנאה פשוטה או שפלה, אלא במאבק רוחני ואצילי על הזכות לקחת חלק בבניין בית ישראל, מאבק שבו השתמשה בדרכים עקיפות כמו מסירת שפחתה לבעלה [רש"ר הירש, ביאור יש"ר].
גישה שונה מפרשת את המילה מלשון תפילה והפצרה. לפי כיוון זה, רחל התעקשה, התחננה והרבתה בתפילות לפני ה׳ כדי לזכות בבנים ולהיות שווה ללאה [רש"י, תרגום אונקלוס, נתינה לגר].
פירוש שלישי רואה במילה ביטוי של חיבור, מלשון "צמיד פתיל" המציין חיבור הדוק. לפי תפיסה זו, רחל אינה מדברת על מאבק נגד אחותה, אלא דווקא על כך שהיא התחברה אליה במעשה הקדוש של הכנסת הצרות (השפחות) לבית, במטרה משותפת להעמיד שבטים [רשב"ם, ספורנו, רש"י בשם מנחם בן סרוק].
באשר לתוספת המילה אֱלֹהִים, הפרשנים נחלקו במשמעותה. יש המסבירים כי זהו תואר לשוני שנועד להעצים את המילה הקודמת, כלומר "היאבקות עצומה" או חיזוקים גדולים [רד"ק, רלב"ג, שד"ל]. לעומתם, אחרים מפרשים זאת כפשוטו: מאבק שנעשה לשם שמים, או עדות לכך שה׳ הוא שעזר לה במאבקה והסכים עם מעשיה [אבן עזרא, ביאור יש"ר].
רובד פרשני נוסף, המשותף למספר מפרשים [הרא"ש, הטור הארוך, חזקוני, דעת זקנים ועוד], רואה בדברי רחל נבואה לעתיד על שיתוף הפעולה בין צאצאיה לצאצאי לאה. כשם שבצלאל (מזרע לאה) בנה את המשכן יחד עם אהליאב (מזרע בלהה שפחת רחל), כך גם בבניין בית המקדש הראשון, שלמה המלך (מזרע לאה) נעזר בחירם, שהיה משבט נפתלי.
בסיום דבריה מכריזה רחל גַּם יָכֹלְתִּי. הצלחתה באה לידי ביטוי בכך שהשיגה את מטרתה להביא ילדים לעולם דרך שפחתה [ספורנו], ואף על פי שלא היו אלה בניה הביולוגיים, היא קיבלה אותם והתייחסה אליהם כאל בניה שלה [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, יש הרואים באמירה זו ביטוי לכך שה׳ קיבל את תפילתה [רש"י], וכן ביטוי לתקווה: ראיית שפחתה יולדת נטעה ברחל את האמונה שכשם שלאחותה יש בנים רבים, כך גם היא עצמה תזכה לבסוף להעמיד צאצאים [העמק דבר, ברטנורא].