קרה לכם פעם שרציתם משהו כל כך חזק, עד שהרגשתם שאתם ממש מתאמצים ונאבקים כדי להשיג אותו? זה בדיוק מה שהרגישה רחל. היא ראתה שלאחותה לאה יש ילדים, והיא עצמה עדיין לא זכתה להיות אימא. זה לא היה סתם כעס או קנאה רגילה, אלא רצון אמיתי וטהור להיות שותפה בהקמת המשפחה הגדולה של עם ישראל.
לכן, כשנולד לבלהה השפחה שלה בן נוסף, רחל בוחרת לו שם מיוחד שמסביר את התחושות שלה. היא אומרת על כך נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים. המילה נַפְתּוּלֵי מזכירה חוטים ששזורים ומסובבים זה בזה, והיא מתארת מאבק והתאמצות. רחל מסבירה שהיא עברה מאבק עצום וגדול מאוד כדי להצליח להשתוות לאחותה ולהקים משפחה.
בסוף דבריה היא אומרת בשמחה גַּם יָכֹלְתִּי. כלומר, גם אני הצלחתי! היא הצליחה להביא ילדים לעולם דרך השפחה שלה, והיא מקבלת ואוהבת אותם ממש כאילו היו הילדים שלה. ההצלחה הזו גם נתנה לה המון תקווה בלב שיום אחד ה׳ יעזור גם לה ללדת ילדים משלה.