בראשית, פרק ל׳, פסוק מ״א

פרשת ויצא

Genesis 30:41Sefaria

וְהָיָ֗ה בְּכׇל־יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת־הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרְהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת׃

התנהלותו של יעקב מול צאנו של לבן חושפת שילוב מרתק בין מומחיות טבעית בגידול צאן לבין השגחת ה׳ על הצדיק, המצילה אותו מידו של רשע המנסה לרמותו [רד"ק]. יעקב הפעיל תחבולה מחושבת כדי להבטיח את משכורתו אל מול חמיו, תוך השתדלות בדרך הטבע כדי למעט את הצורך בנס גלוי, אף על פי שתוצאת הלידות הייתה פרי התערבות אלוהית ונס מחודש מול שינויי השכר של לבן [חתם סופר].

הפעולה התרחשה בְּכׇל־יַחֵם, כלומר בעונת הייחום ובעת חיבורן של הבהמות [רד"ק, ביאור יש"ר]. יעקב הציג את המקלות המפוצלים בשקתות המים במטרה לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת, כדי לעורר את הצאן להזדווג תוך כדי התבוננות במקלות [שטיינזלץ].

מוקד העניין נסוב סביב בחירתו של יעקב להציג את המקלות דווקא בפני הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת. הפרשנים מציגים גישות שונות להבנת מהותן של צאן אלו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בצאן החזקות והבריאות, שאיבריהן וגידיהן קשורים זה בזה בקשר אמיץ המעיד על חוסנן הפיזי. קבוצה נוספת של מפרשים מסבירה את המונח על ציר הזמן, ורואה בהן את הצאן המבכירות שנולדו בראשית האביב בחודש ניסן, ולכן ניחנו באופן טבעי בבריאות ובכוח רב [אבן עזרא, רש"י, מלבי"ם, מחוקקי יהודה].

גישה אחרת מתמקדת בהתנהגות הצאן ובתשוקתן. לפי פירוש זה, הזכרים החזקים היו כרוכים וקשורים בנפשם אחר הנקבות מתוך תאווה רבה [רמב"ן, הדר זקנים, צאינה וראינה], או שהנקבות עצמן היו מתקשרות ומתקבצות יחד כדי למהר ולהתעבר באותו הזמן [רשב"ם, בכור שור, רלב"ג]. דעה ייחודית מציעה כי אלו כבשים שנולדו בקיץ, ונקראו כך משום שהיו נדבקות ונקשרות זו לזו בצל מפני החום [הדר זקנים].

לצד הפירושים המושאלים, ישנם פרשנים המבינים את המילה כפשוטה כקשירה פיזית ממש. ייתכן שהיה מנהג לקשור חוט צבעוני על הצאן המבכירות כדי לסמנן מתוך חביבות וכדי שלא יוחלפו [רא"ש, דעת זקנים]. לחלופין, מדובר בצאן משובחות שאלייתן נקשרה והורמה כלפי מעלה ביוזמת הרועים, כדי לסייע לזכרים לעלות עליהן ולהזדווג עמן בקלות [רש"ר הירש, שטיינזלץ].

יעקב ברר בקפידה מתי להשתמש בשיטת המקלות. הצאן היו ממליטות פעמיים בשנה, ויעקב הניח את המקלות רק בלידה הראשונה והמועטת, משום שלבן לא נהג לבקר את העדר בעונה זו. אילו היה מניח אותם בעונת ההמלטה המרכזית והמרובה, לבן היה מבחין בכך, מאשים אותו ברמאות וגוזל את שכרו [רד"ק, הטור הארוך]. מעשהו זה של יעקב לא נבע מרצון לקחת יותר מחלקו באופן לא הוגן, אלא להפך, זו הייתה דרכו היחידה להציל את עצמו מגזלותיו של לבן ולהבטיח שיקבל לכל הפחות את חלקו הראוי והחוקי ברווחים [אור החיים].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק מ׳
פסוק מ״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.