לאחר שנים ארוכות של עבודה קשה, מגיע הרגע שבו יעקב מבקש לסיים את פרק השעבוד בחייו ולצאת לדרך עצמאית כאב משפחה. פנייתו ללבן אינה רק בקשת עזיבה, אלא תביעה להכרה בזכויותיו החוקיות והמוסריות על משפחתו, אותה רכש בעמל רב.
הפרשנים תמהים על עצם הבקשה תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי, שהרי נשיו וילדיו כבר שייכים לו, ואם רצונו רק לבקש רשות ללכת, כבר עשה זאת קודם לכן. מתוך כך, עולות מספר גישות להבנת כוונתו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיעקב, מתוך כבוד, אינו רוצה לעזוב בסתר אלא מבקש רשות רשמית לצאת עם משפחתו [רש"י, מזרחי, משכיל לדוד, צאינה וראינה]. עם זאת, אחרים מצביעים על מציאות מורכבת יותר: המשפחה הייתה נתונה תחת רשותו הבלעדית של לבן וסמוכה על שולחנו, שכן ליעקב טרם היה רכוש משלו [רד"ק, קונטרס חיבה יתירה]. יש אף הטוענים שלבן החזיק בבנותיו כמעין משכון כדי למנוע מיעקב לעזוב את ביתו [ביאור יש"ר]. דעה נוספת ומקורית מפרשת את המילה תְּנָה כבקשה להענקת נדוניה ומתנות המקובלות לתת לבנות, בדומה למוהר [הכתב והקבלה בשם הרא"ש].
בהמשך דבריו מדגיש יעקב: אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן. הפרשנים מסכימים כי המילה בָּהֵן מתייחסת לנשים בלבד ולא לילדים [אבן עזרא, חזקוני, רד"ק, ביאור יש"ר, שטיינזלץ], אם כי יש מי שסבור שהכוונה גם לילדים, שהרי הם היו התכלית שלשמה עבד [הכתב והקבלה בשם רלב"ג]. הדגשת העבודה נועדה לבסס טענה משפטית: אילו לבן היה נותן את בנותיו בחינם, הוא היה יכול להתנות שיעקב לא יוציא אותן מארצו. אך מכיוון שיעקב עבד עבורן ושילם את תמורתן, יש לו רשות מלאה לקחתן לכל מקום שיחפוץ [מלבי"ם, רד"ק, ביאור יש"ר]. בנוסף, יעקב רומז כאן ללבן כי עבד עבור שתי הבנות במידה שווה, ובכך הוא מרגיע את החשש שמא יתאכזר ללאה בגלל הרמאות שבנישואיהם [אלשיך]. מסירות זו של יעקב, שעבד ארבע עשרה שנים קשות ללא כל תמורה חומרית מלבד הזכות להקים משפחה, מדגישה את מעמדה הגבוה של האישה ואת קדושת המשפחה, ועומדת בניגוד גמור לכל תפיסה המזלזלת בהן [רש"ר הירש].
יעקב חותם את דבריו בטענה: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ. הוא מבהיר כי מילא את כל התחייבויותיו באמונה, במסירות ובמאמץ רב ביום ובלילה [שטיינזלץ, מלבי"ם, בכור שור, ביאור יש"ר]. משום כך, ללבן אין כל זכות לעכב אותו או לטעון להפרת תנאים. יעקב, שחווה כבר את רמאותו של לבן, דורש כעת שקיפות והגינות, וכשם שהוא עבד בלב שלם, כך הוא מצפה שלבן ישחרר את משפחתו ויעניק להם את המגיע להם בלב שלם וללא תרמיות נוספות [הכתב והקבלה, רש"ר הירש].