הולדת הבן השני של זלפה, שפחת לאה, מביאה את לאה להכרזה של שמחה עמוקה וסיפוק. קריאת השם משקפת לא רק את תחושתה האישית באותו רגע, אלא גם את מעמדה החברתי בעיני נשות הדור, ואף טומנת בחובה רמזים לעתידו של השבט.
המילה בְּאָשְׁרִי זוכה למספר התייחסויות לשוניות. יש המפרשים כי מדובר בשם עצם המבטא את האושר, ההצלחה והשבח שבהם היא עומדת כעת [אבן עזרא, רשב"ם, ביאור יש"ר]. לעומת זאת, גישה דקדוקית אחרת קובעת כי אין זה שם עצם, אלא פועל בצורת מקור (כמו המילים "בעוברי" או "בזוכרי"), ומשמעותו היא "בהיותי מאושרת" או "כאשר אני מבורכת" [רד"ק, הכתב והקבלה, יהל אור]. משמעות השורש א.ש.ר מצביעה על התקדמות מתמדת ושפע של כוחות לקראת הטוב, וכך לאה מכריזה שגם דרך לידות שפחתה היא ממשיכה לצעוד ולהתקדם אל עבר הברכה [רש"ר הירש].
ההכרזה כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת מתפרשת כהכרה פומבית בברכתה. הפרשנים מסכימים כי הנשים שסביבה מחזקות ומעודדות אותה, ומשבחות אותה על כך שזכתה לבנים רבים כל כך, בין אם ממנה ובין אם משפחתה [רד"ק, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. אף שהפועל כתוב בלשון עבר, הכוונה היא גם לעתיד, כלומר הנשים עתידות לשבח אותה, לראות בה אישה מוצלחת, ואף לקנא בה [שד"ל, אוהב גר].
מעבר לשמחה הטבעית על הרחבת המשפחה, יש שרואים באושר זה רובד רוחני ומוסרי. לאה עורכת הבחנה בין הצלחה חומרית לאושר פנימי; אף על פי שאינה "מוצלחת" בעיני עצמה משום שבעלה אינו אוהב אותה, היא חשה מאושרת באמת. הנשים משבחות את מעשיה ורואות בה אישה השייכת לעולם הבא, ובזכות כך זכתה לבן הזה [מלבי"ם]. שבח זה מגיע לה במיוחד על מסירותה, שכן בנות הדור העריכו את דאגתה הכנה להשיא את שפחתה ליעקב לטובת המשפחה [העמק דבר]. כל בן שנוסף, גם מן השפחה, נכלל ומשלים את מעגל האושר הפנימי שלה [ספורנו].
לצד המשמעות המיידית, קריאת השם טומנת בחובה רמזים נבואיים לגורלו של שבט אשר. השם מרמז לשמן המשחה שבו נמשחים מלכים וכוהנים, אשר עתיד להיות בחלקו של השבט בנחלת הארץ [שפתי כהן]. לאה, שהייתה מיועדת ליפול בגורלו של עשו אך זכתה להינשא ליעקב, ששימש כעין כוהן גדול לאל עליון לאחר שקנה את הבכורה, רואה בכך הקבלה לעתיד: היא מנבאת מתוך אושרה שבנותיו של אשר עתידות להינשא לגדולי עולם, לכוהנים גדולים ולמלכים משוחים בשמן [אלשיך].