מיד עם חתימת הסכם השכר, מתחיל משחק של עורמה ושליטה גנטית. לבן הארמי אינו ממתין רגע, ופועל במהירות כדי להטות את הסיכויים לטובתו ולהבטיח שיעקב ייוותר כמעט ללא שכר.
על אף שבתחילת הפסוק לא מוזכר שמו במפורש, הפרשנים מסכימים כי לבן הוא זה שביצע את ההפרדה בצאן ולא יעקב [רש"י, רשב"ם, רד"ק, גור אריה ועוד]. הוא עשה זאת תכף ומיד, באותו היום, עוד בטרם הספיק יעקב לגשת אל העדר ולבצע את ההפרדה בעצמו כפי שסיכמו [ביאור יש"ר, מלבי"ם].
פעולתו של לבן חרגה מההסכם המקורי ונועדה למנוע כל אפשרות של רבייה טבעית שתניב צאן בצבעים שסוכמו כשכרו של יעקב. תחילה, וַיָּסַר לבן אֶת הַתְּיָשִׁים, כלומר את העיזים הזכרים [רש"י, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. יעקב ביקש להפריד רק את הנקבות, אך לבן חשש שמא הזכרים המנומרים ירביעו את הצאן הנותר ויולידו צאצאים הדומים להם, ולכן הפריש גם אותם [רמב"ן, הטור הארוך, צאינה וראינה, חומש קה"ת].
לבן דקדק להרחיק כל בהמה בעלת מראה חריג. הוא הפריש את הָעֲקֻדִּים, שהם עיזים בעלות נקודות או פסים ברגליהן, בדיוק במקום שבו נוהגים לעקוד ולקשור אותן בעת הגיזה [רד"ק, רמב"ן, שטיינזלץ], ויש המפרשים שאלו בהמות בעלות כתמים שחורים ארוכים המקיפים אותן [רלב"ג]. מחשש שמא אפילו מעט לובן יגרום להולדת צאן מנומר, לבן הרחיק כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ, כלומר כל בהמה שהייתה בה אפילו חברבורת לבנה אחת או מעט צמר לבן, בין אם מעט ובין אם הרבה [רש"י, רד"ק, העמק דבר, גור אריה]. במקביל, הוא הסיר מהעדר גם וְכָל חוּם, כלומר את הכבשים הכהים, החומים והשחורים [אבן עזרא, הדר זקנים].
כתוצאה מניפוי קפדני זה, הותיר לבן בידי יעקב רק עדר של עיזים שחורות לחלוטין וכבשים לבנים לחלוטין. מבחינה ביולוגית, לבן סבר כי הולדת צאצאים טלואים מעדר כזה תהיה בגדר נס [רש"ר הירש, צאינה וראינה, מלבי"ם].
את הצאן המופרש וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו של לבן, ולא בידי בני יעקב [רש"י, רשב"ם, ספורנו, גור אריה]. הוא הרחיק אותם אל עדר אחר כדי שלא יתערבבו חזרה בעדרו של יעקב [שטיינזלץ, ביאור יש"ר]. למרות ערמומיותו, לבן לא פיטר את יעקב, שכן ידע כי הברכה שורה בעדרו רק בזכותו. לכן, הוא הותיר את יעקב לרעות את הצאן הנותר כדי להמשיך ולהתברך על ידו, בעוד שאת הצאן המופרש הפקיד למשמרת בידי בניו שלו [בכור שור].