קרה לכם פעם שקבעתם כללים למשחק עם חבר, אבל ברגע שהסתובבתם הוא ניסה לשנות אותם בסתר כדי לנצח? זה בערך מה שקרה ליעקב. מיד אחרי שהוא ולבן מסכמים אילו כבשים ועיזים יעקב יקבל בתור משכורת, לבן מחליט לרמות. הוא לא מחכה אפילו רגע, ובאותו היום, עוד לפני שיעקב מספיק לגשת לעדר בעצמו, לבן עושה מעשה ערמומי כדי שיעקב יישאר כמעט בלי משכורת בכלל.
קודם כל, לבן מרחיק מהעדר את הַתְּיָשִׁים, שהם העיזים הזכרים. הוא פחד שאם הם יישארו, ייוולדו להם גורים מנומרים שיעברו ליעקב. אחר כך הוא מוציא את הָעֲקֻדִּים, אלו עיזים שיש להן נקודות או פסים על הרגליים, בדיוק במקום שבו קושרים אותן. כדי להיות בטוח לגמרי, לבן מרחיק כל חיה שיש בה אפילו כתם אחד קטן של צמר לבן, וזה נקרא כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ. בנוסף, הוא מוציא את הכבשים הכהים והשחורים שנקראים וְכָל חוּם.
בסוף המיון הקפדני הזה, יעקב נשאר רק עם עיזים שחורות לגמרי וכבשים לבנים לגמרי. לבן חשב שלפי חוקי הטבע, זה יהיה ממש נס אם מעדר כזה ייוולדו גורים עם כתמים. את כל הצאן המיוחד שלבן הפריד, הוא לוקח רחוק ומוסר אותו לבנים שלו, כמו שכתוב וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו, כדי שהעדרים לא יתערבבו שוב. אז למה לבן לא שילח את יעקב הביתה? כי הוא ידע שהברכה וההצלחה מגיעות לעדר רק בזכות יעקב, ולכן הוא השאיר אותו כדי שימשיך לטפל בצאן הנותר.