פסוק זה חותם את תקופת עבודתו של יעקב אצל לבן ומתאר את התעשרותו העצומה והבלתי רגילה. יעקב, שהגיע חסר כל, הופך לראש שבט בעל רכוש אדיר, וזאת בניגוד לכל חוקיות טבעית או כלכלית.
וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד
הפרשנים מסכימים כי הפועל "ויפרץ" מבטא שפע עצום וחסר גבולות, כאילו הרכוש רב כל כך עד שהוא פורץ את הגדרות ואין מקום שיכול להכיל אותו [רד"ק]. המילה הָאִישׁ מלמדת שיעקב הפך לאדם חשוב ונישא [הדר זקנים, ביאור שטיינזלץ]. ההדגשה הכפולה מְאֹד מְאֹד באה ללמד שזו לא הייתה הצלחה רגילה במלאכת רעיית הצאן, אלא פריצה של גדרי הטבע וההשגחה מאת ה', בניגוד לציפיותיו ולרמאויותיו של לבן [ספורנו, צרור המור]. יש שרואים בכפילות זו גם רמז לעתיד, לריבוי העצום של עם ישראל שיצא מיעקב [שפתי כהן].
צֹאן רַבּוֹת
הפרשנים עומדים על כך שהמילה רַבּוֹת אינה מתארת רק כמות גדולה, שהרי כבר נאמר שיעקב פרץ "מאד מאד". הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נדרשת מלשון פריה ורבייה – הצאן של יעקב היו פרות ורבות בקצב מהיר הרבה יותר משאר הצאן הרגיל [רש"י, גור אריה, מזרחי, ברטנורא]. בנוסף, השימוש בלשון נקבה, מדגיש את הנקבות שבעדר, שכן מהן מגיע עיקר הריבוי הטבעי [רד"ק]. גישה אחרת מפרשת שהמילה מתייחסת לגודלן הפיזי של הבהמות, ומסבירה שהיו אלו כבשים גדולות במיוחד שהושגו בקלות וללא טורח [העמק דבר].
וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים
מאחר שההסכם עם לבן קבע שיעקב יקבל את שכרו רק בצאן, עולה השאלה כיצד הגיעו לידיו עבדים, שפחות ובהמות משא. הפרשנים מסבירים כי הצאן של יעקב התרבו מעבר לצרכיו, ולכן הוא החל למכור את העודפים, וכן את התוצרת הנלווית כגון חלב, צמר וגבינה [בכור שור]. מכיוון שהצאן שלו היו מבורכות ואיכותיות במיוחד, הוא מכר אותן בסכומי כסף גדולים, ובכסף זה קנה את שאר הרכוש [רש"י, רד"ק, ביאור יש"ר, יריעות שלמה]. יש המוסיפים כי יעקב דרש מחירים גבוהים במיוחד עבור הצאן כדי לפצות על הפוטנציאל העצום של פריון הבהמות הללו [פרדס יוסף].
מנקודת מבט רעיונית ורוחנית, מוסבר כי יעקב שמר על הצאן כנכס המרכזי שלו מסיבה מהותית. הצאן מסמל ענווה, ביטול עצמי והתמסרות מוחלטת לה'. כאשר יעקב ירד לעולם החומרי של חרן כדי להתמודד עם לבן, הוא היה חייב לאמץ את תכונת ה"צאן" כדי לא להיפגע רוחנית. רק לאחר שהתבסס במידת הענווה, הוא יכול היה "לקנות" באמצעות הצאן גם עבדים וגמלים – המסמלים כוחות של מודעות עצמית ופעולה בעולם החומר – תוך שהוא מוודא שכל פעולותיו נשארות חדורות באותה ענווה ודבקות בה' [חומש קה"ת].