יצא לכם פעם לעבוד קשה מאוד על משהו, ולחכות בקוצר רוח לרגע שבו תוכלו סוף סוף לצאת לדרך חדשה? זה בדיוק מה שקורה ליעקב. אחרי המון שנים של עבודה קשה אצל לבן, הוא מרגיש שהגיע הזמן לעזוב ולבנות חיים עצמאיים עם המשפחה שלו.
כשיעקב פונה ללבן, הוא אומר לו תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי. זה קצת מוזר, נכון? הרי הנשים והילדים כבר שייכים ליעקב, אז למה הוא מבקש אותם? יעקב, מתוך כבוד, לא רוצה לעזוב בשקט בלי שאף אחד ישים לב. הוא מבקש רשות מסודרת ורשמית לקחת את המשפחה שלו וללכת.
יעקב ממשיך ואומר אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן. המילה בָּהֵן מתכוונת לנשים שלו. יעקב מזכיר ללבן שהוא עבד קשה מאוד במשך ארבע עשרה שנים כדי להתחתן איתן. בגלל שהוא ממש שילם בעבודה שלו, ללבן אין שום זכות להכריח אותן להישאר. יעקב הרוויח ביושר את הזכות לקחת את המשפחה שלו לכל מקום שירצה. זה גם מראה לנו כמה יעקב העריך את המשפחה שלו, שהוא היה מוכן לעבוד כל כך קשה וכל כך הרבה זמן רק בשביל הזכות להקים אותה.
בסוף, יעקב אומר ללבן כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ. הוא בעצם אומר ללבן שכולם יודעים שהוא מילא את כל ההבטחות שלו. הוא עבד ביום ובלילה, ביושר, במסירות ומכל הלב. לכן, ללבן אין שום תירוץ לעכב אותו. אחרי כל כך הרבה שנים, יעקב מצפה שלבן ינהג בהגינות וייתן לו ולמשפחתו לצאת לדרך בשלום.