בראשית, פרק ל׳, פסוק ל״ח

יעקב נטע בחוזקה באדמה, וַיַּצֵּג, את המקלות אֲשֶׁר פִּצֵּל וקילף כדי לחשוף את השכבה הלבנה שמתחת לקליפתם. הוא הציב אותם במסלול המים הזורמים אל בריכות השתייה, בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם, בזמן המנוחה וההתכנסות אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת. המקלות הוצבו ממש מול עיני הבהמות, לְנֹכַח הַצֹּאן, כדי שהמראה המגוון ייחקק בדמיונן בעת ההזדווגות וישפיע על צבע הצאצאים שייוולדו. פעולה זו עוררה את תאוות הצאן, וַיֵּחַמְנָה, כאשר הנקבות נרתעו לאחור מן המקלות והזכרים באו עליהן, ויש המפרשים כי הבהמות התעברו באופן נסי מעצם השתייה. כך הכין יעקב כלי טבעי להתגשמות הנס מאת ה', תוך הסתרת המהלך מעיני לבן.