בראשית, פרק ל׳, פסוק ג׳

מתוך ייאוש מעקרותה וההבנה שבעלה אינו יכול לחולל נס, רחל מציעה ליעקב את אֲמָתִי, מונח המעיד על מעמדה המכובד של בלהה או על שחרורה ממעמד של שפחה. באמירת בֹּא אֵלֶיהָ היא מספקת פתרון חלופי, בעקבות שיחה שבה הזכיר לה יעקב כי שרה זכתה לבנים רק לאחר שהכניסה את צרתה לביתה. ההצעה וְתֵלֵד עַל־בִּרְכַּי מתארת את אימוץ הילד, ולחלופין מבטאת שיתוף פעולה נשי וחיבור רוחני שנועד למשוך את כוח ההיריון מבלהה אליה. רחל מצהירה בביטחון וְאִבָּנֶה גַם־אָנֹכִי מִמֶּנָּה, שכן הבן נחשב לבניין שהוריו הם יסודותיו, מתוך תקווה ללכת בדרכה של שרה ולהשתוות לאחותה. היא מאמינה שעצם הוויתור יעורר עליה את רחמי ה', או שהקנאה תעורר את כוח ההולדה בגופה ותשנה את מזלה.