בראשית, פרק ל׳, פסוק י״ח

לידת בנה החמישי נתפסת בעיני לאה כהשגחה ישירה מאת ה', ולכן היא מצהירה כי נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי. בשונה מרחל, לאה מסרה את שפחתה ליעקב כגמילות חסד ולשם שמים כדי להרבות את השבטים, ועל השתדלות זו זכתה לתמורה. משום כך וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר, שם הנכתב עם שתי אותיות שי"ן המסמלות שני שְׂכָרִים: השכר על נתינת השפחה, והשכר על הדודאים שבאמצעותם שכרה את יעקב. אף על פי כן האות שי"ן השנייה אינה נהגית, ויש המסבירים כי לאה בחרה להשתיק את אזכור הדודאים משום שיש גנאי באמירה ששכרה את בעלה או כדי שלא לפגוע בכבוד אחותה. מנגד, יש הסבורים כי האות מושתקת משום שיששכר העביר אותה לימים לבנו כדי לתקן את שמו.