בראשית, פרק ל׳, פסוק ב׳

כעסו של יעקב, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל, נובע מקנאותו לכבוד ה' על כך שאשתו דרשה ממנו ילדים במקום להתפלל, וכן מסגנונה התובעני. בשאלתו הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי הוא מבהיר שאינו עומד במקום הבורא, שכן מפתח הלידה מצוי בלעדית בידי ה', ואפילו תפילתם של צדיקים אינה מבטיחה תוצאות ודאיות. יתרה מכך, מכיוון שליעקב כבר היו בנים, הוא לא יכול היה לדרוש מה' נס גלוי של בריאה חדשה רק לשם הנאה אישית. באומרו אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן, יעקב פועל מתוך אסטרטגיה חינוכית כדי לנתק את הישענותה עליו ולעודד אותה לפשפש במעשיה. הוא הבין שרק כאשר רחל תפנים שהיא לבדה מול בוראה ותזעק אליו מעומק לבה, היא תוכל לזכות לישועה.