בראשית, פרק ל׳, פסוק א׳

הבנתה של רחל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב מבהירה לה שסיבת העקרות תלויה בה בלבד, ומעוררת בה תחושת אשמה וכישלון כאשתו המרכזית. בעקבות זאת וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, לא מתוך צרות עין אלא מקנאה חיובית בצדקותה, שהתעוררה במיוחד כשראתה שלאה יולדת מעבר לחלקה היחסי וחווה שמחה שלמה. מתוך מצוקתה היא תובעת מיעקב הָבָה לִּי בָנִים, כלומר שימצא עבורה עצה או יזעק ויתפלל עליה לה' כפי שעשה אביו, שכן היא חוששת שאינו מתאמץ בתפילה משום שלו כבר יש ילדים. זעקתה וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי מתארת מצב הווה, ומבטאת את התפיסה לפיה אדם ללא המשכיות נחשב כמת בחייו, או אזהרה שפשוט תמות מרוב עוגמת נפש.