בראשית, פרק ל׳, פסוק כ״ה

עם תום ארבע עשרה שנות עבודתו של יעקב, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף, הוסר החשש שלבן יעכב את רחל אצלו בשל עקרותה וחלפה הבושה לשוב הביתה עם אישה ללא ילדים. בנוסף, לידת הבן נסכה ביעקב ביטחון בה' וכוח רוחני להתמודד מול עשו, שכן יוסף, שניחן בעליונות מוסרית כמי שגומל טוב תחת רעה, נחשב ללהבה היוצאת מכוחו של יעקב והמסוגלת להכניע את אחיו. משום כך פונה יעקב ומבקש שַׁלְּחֵנִי, לא כבקשת צידה לדרך, אלא כבקשת רשות לעזוב בגלוי ובלי שלבן יכשיל את מסעו. מטרתו היא ללכת אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי, סדר המבטא את רצונו לבסס תחילה את מעמדו כאדם עצמאי שאינו משועבד לאחרים, ורק מתוך כך לשוב אל מולדתו ואל ייעודו בארץ האבות.