בראשית, פרק ל׳, פסוק כ׳

הכרת התודה של לאה מתבטאת בהכרזה כי זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב, כלומר ה' העניק לה מתנה וצידה מבורכת מזרעה שלה, כשכר על כוונותיה הטהורות. כעת היא מקווה שהַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, שפירושו שבעלה יקבע את עיקר מגוריו עמה ויראה בה את ביתו האמיתי, בין אם מתוך התקרבות ואהבה ובין אם בשל הצורך המעשי במדור מרווח יותר למשפחה שגדלה. תקוותה נשענת על ההכרה כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים, מספר המהווה מחצית משבטי ישראל העתידיים והופך את אוהלה למרכז רוחני הראוי לשהייתו. מתוך שילוב ההודיה על המתנה שקיבלה והכמיהה לזוגיות ולבית משותף, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן.