בראשית, פרק ל׳, פסוק ט״ו

לאה מבטאת את כאבה על כך שיעקב שוהה בעיקר אצל רחל, וטוענת כלפיה הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי כשאת נוהגת כגבירת הבית למרות שנישאתי לו ראשונה. מתוך תחושת הקיפוח היא מביעה תמיהה רטורית ושואלת האם תרצי וְלָקַחַת גם את הדודאים, שהם צמחים המועילים לפריון ומעוררים אהבה, במקום להתפלל לה'. בתגובה, רחל מציעה עסקה ומוותרת על הלילה שהיה שייך לה, באומרה לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת, כלומר בתמורה, לאותם דּוּדָאֵי בְנֵךְ. ויתור זה מוכיח שרצונה בדודאים נועד להבאת ילדים בלבד, שכן היא מעדיפה את סגולתם על פני משכב הלילה עצמו. עם זאת, הקלות שבה סחרה במשכבו של יעקב נחשבה לזלזול בכבודו, ובשל כך נענשה רחל ולא זכתה להיקבר לצידו.