בראשית, פרק ל׳, פסוק א׳

קרה לכם פעם שרציתם משהו בכל הלב, וראיתם שמישהו אחר מקבל אותו ואתם לא? רחל אמנו רצתה מאוד להיות אימא, אבל הזמן עבר והיא עדיין לא חבקה תינוק. כשהיא ראתה כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, היא הבינה שהסיבה לכך קשורה אליה, הרי ליעקב כבר היו ילדים מאחותה לאה. התחושה הזו גרמה לכך שוַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ. אבל רחל הייתה צדקת, וזו לא הייתה קנאה רגילה של כעס. היא פשוט חשבה שלאה זכתה לילדים בזכות המעשים הטובים שלה, ורחל רצתה להיות צדקת בדיוק כמוה כדי לזכות גם כן. מתוך הצער העמוק שלה, רחל פונה ליעקב ומבקשת הָבָה לִּי בָנִים. היא לא ביקשה שיעקב ייתן לה ילדים בכוחו, אלא דרשה ממנו להתפלל עליה אל ה', בדיוק כפי שיצחק התפלל על רבקה. רחל מוסיפה מילים כואבות ואומרת וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. היא לא התכוונה חלילה להרע לעצמה, אלא ניסתה להסביר את ההרגשה הקשה שלה: אדם שאין לו ילדים שימשיכו את דרכו, מרגיש כאילו החיים שלו נעצרו, ממש כמו עץ יבש שלא מצמיח פירות.