תארו לעצמכם שהשקעתם המון מאמץ כדי לעזור למישהו אחר להצליח, ופתאום אתם קולטים שעוד לא התחלתם לדאוג לעצמכם. זה בדיוק מה שמרגיש יעקב בשיחה שלו עם לבן. יעקב מזכיר ללבן איך נראו הדברים לְפָנַי, כלומר לפני שהוא הגיע. באותם ימים, ללבן היה רק מעט מאוד צאן. אבל מאז שיעקב התחיל לעבוד, הרכוש של לבן וַיִּפְרֹץ לָרֹב וגדל לממדים עצומים. יעקב מסביר שההצלחה הזו לא קרתה במקרה. היא הגיעה בזכות העבודה הקשה והנאמנות שלו, ובעיקר בזכות הברכה של ה'.
יעקב אומר ללבן שהברכה הגיעה לְרַגְלִי, כלומר בגללו ובזכותו. ממש מהרגע שכף הרגל של יעקב דרכה במקום, הברכה החלה לשרות בבית לבן. אחרי כל השנים האלה, יעקב מבין שהגיע הזמן לדאוג לעתיד שלו. הוא שואל את לבן מתי אעשה גַם אני לְבֵיתִי. כשיעקב אומר לְבֵיתִי, הוא לא מתכוון לחזור לבית של אבא שלו, אלא שהוא פשוט חייב לדאוג למשפחה שלו, לנשים ולילדים שלו. במילה גַם הוא בעצם אומר ללבן: בדיוק כמו שעבדתי קשה והבאתי עושר רב לבית שלך, מתי אתחיל לעבוד ולדאוג גם לבית שלי? יעקב מבהיר שלקבל משכורת רגילה של רועה צאן זה כבר לא הוגן, ועכשיו הגיע הזמן שהוא יבנה את הרכוש שלו ויפרנס את משפחתו בכבוד.