בראשית, פרק ל׳, פסוק ו׳

יצא לכם פעם להרגיש עצב גדול בלב, ופתאום קרה משהו ששימח אתכם ונתן לכם נחמה? זה בדיוק מה שרחל מרגישה עכשיו. היא עצובה כי עדיין אין לה ילדים משלה, אבל במקביל היא שמחה מאוד כי נולד בן לבלהה, השפחה שלה. רחל עושה חשבון נפש ואומרת דָּנַנִּי. המילה הזו קשורה למילה דין, כלומר משפט. רחל מבינה שה' שפט אותה פעמיים: מצד אחד, הוא שפט אותה בכך שעדיין לא ילדה, והיא מקבלת את זה בהבנה. מצד שני, הוא גם שפט אותה לטובה וזיכה אותה בילד דרך השפחה שלה. לכן היא משתמשת בשם אֱלֹהִים, שהוא השם שמייצג את מידת הדין והמשפט. אבל רחל יודעת שה' גם מלא ברחמים, ולכן היא מוסיפה וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי. ה' ראה את הכאב העמוק שלה, הקשיב לתפילה שיצאה לה מתוך הלב, וענה לה. כשרחל מכריזה וַיִּתֶּן־לִי בֵּן, היא מתכוונת שהיא מתייחסת לתינוק הזה ממש כמו אל הבן שלה לכל דבר. למרות שהיא לא ילדה אותו בעצמה, היא תהיה לו לאמא, תגדל אותו, תחנך אותו, והוא יהיה לה למשענת כשיגדל. עַל־כֵּן, בגלל כל הסיבות האלה, היא קוראת לו בשם דָּן, כדי לזכור תמיד את המשפט הצודק של ה' ואת התפילה שהתקבלה.