קרה לכם פעם שהייתם צריכים לוותר על משהו שחשוב לכם, רק כדי לא להעליב אח או אחות?
יעקב אבינו חוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך. התורה אומרת וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וזה מראה לנו איזה אדם ישר וחרוץ הוא היה, שעבד באמונה עד רדת החושך.
בדרך כלל, כשיעקב היה חוזר, הוא היה הולך בטבעיות אל האוהל של רחל. אבל באותו יום, לאה ורחל עשו ביניהן הסכם. לאה הבינה שאם היא תחכה שיעקב ייכנס לאוהל של רחל ורק אז תקרא לו לצאת אליה, רחל תרגיש בושה וצער גדול. לכן, היא החליטה לוותר על הכבוד שלה עצמה בשביל לשמור על הכבוד של אחותה. וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ עוד לפני שהוא נכנס פנימה.
היא פונה אליו ואומרת אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ. המשמעות היא פשוטה: היכנס אל האוהל שלי, כי נתתי לרחל תמורה כדי שהלילה תהיה איתי. כל מה שלאה עשתה היה מתוך כוונה טהורה וקדושה להקים משפחה גדולה ולהביא לעולם עוד ילדים שיהיו השבטים של עם ישראל. יעקב ראה את הכוונה הטובה והזריזות שלה, והסכים מיד בשמחה.
בסוף מסופר שהדבר קרה בַּלַּיְלָה הוּא. המילה "הוא" במקום "ההוא" רומזת לה' בעצמו. ה' ראה שכל המחשבות של לאה היו טהורות ולשם שמים, ולכן הוא עזר לה ובירך אותה. בזכות המעשה הזה נולד לה באותו לילה בן מיוחד בשם יששכר, שהצאצאים שלו גדלו להיות אנשים מלאים בחכמה ובינה.