קרה לכם פעם שהלכתם בטיול עם מישהו שהולך ממש מהר, והרגשתם שאתם חייבים לרוץ כדי להדביק את הקצב שלו? זה בדיוק המצב של יעקב. עשו מציע לו ללכת יחד, אבל יעקב חושש שעשו יחזור לכעוס עליו בדרך ומחפש דרך חכמה ומנומסת להיפרד ממנו בשלום. יעקב מסביר לעשו שקצב ההליכה של המשפחה שלו פשוט לא יכול להתחרות בקצב המהיר של חיילי עשו.
הוא מתחיל ואומר שהַיְלָדִים רַכִּים. הילדים שלו עדיין צעירים מאוד, והגדול שבהם הוא רק בן שתים עשרה בערך. בגיל כזה הם עלולים להתעייף מהר מאוד. לאחר מכן, הוא מוסיף שהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי. המילה עָלוֹת מתארת בהמות אימהות שמניקות ומטפלות בגורים הקטנים שלהן, והמילה עָלָי מדגישה שזו האחריות של יעקב לדאוג להן. הבהמות האלו זקוקות לטיפול איטי ועדין.
יעקב ממשיך ומסביר שאם הוא ינסה לזרז את הבהמות ולדחוף אותן ללכת מהר מהרגיל, אפילו רק ליום אחד כדי לא לעכב את עשו, יקרה דבר עצוב: וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, והתוצאה תהיה שוָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יעקב מציין דווקא את הצאן כי הכבשים הן החלשות ביותר מכל הבהמות. הוא נזהר מאוד במילים שלו ובכוונה לא אומר שכולם ייפגעו, כדי לא להגיד מילים קשות על הילדים שלו או על שאר העדר, אלא מדבר מתוך רחמים ודאגה עמוקה למשפחתו.