בראשית, פרק ל״ח, פסוק ד׳

כאשר אשת יהודה וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן שני, היא זו שמעניקה לו את שמו, כפי שמודגש במילה וַתִּקְרָא. חילוף זה, שלאחר קריאת השם לבכור על ידי האב, נובע ממנהג קדום שלפיו ההורים העניקו שמות לילדיהם לסירוגין, בניגוד למקובל במשפחת יעקב שבה האימהות בחרו כמעט את כל השמות. משמעות השם אוֹנָן יכולה להעיד על אדם גיבור ובעל כוח מלשון אונים, או לחלופין לבטא "אנינות", כלומר צער ואבל. הצער הגלום בשם רומז לעתיד שבו יתאבל יהודה על מות בנו, או לחלופין משקף את כאבה של האם באותה עת. כאב זה נבע מהבנתה שיהודה קרא לבכורם "ער" כדי להפוך את אותיות המילה "רע", מתוך חשש שטבעה ומקורה פגומים.