לאחר שאשתו של יהודה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן, יהודה הוא זה שנתן לו את שמו, כפי שמדגישה המילה וַיִּקְרָא, וזאת על פי המנהג לפיו האב קורא בשם הבכור והאם בשם הבן השני. הוא קרא אֶת־שְׁמוֹ עֵר מתוך כוונה חיובית לבטא התעוררות וגבורה, אך השם רמז גם לעתידו המר של הבן, שעתיד היה להיות מרוקן מן העולם. למרות שחייו הסתיימו בטרם עת בשל חטאיו, זכותו של יהודה הגנה עליו כך שרשעותו לא הייתה פומבית אלא נותרה בינו לבין ה' בלבד. משום כך, מותו הישיר בידי ה' לא היה רק עונש, אלא פעולה של מידת הרחמים שנועדה לקרב את תיקונו הרוחני העתידי.
בראשית, פרק ל״ח, פסוק ג׳
פרשת וישב
וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ עֵֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.