בראשית, פרק ל״ח, פסוק ט׳

אונן הבין כי הילד שייוולד יירש את נחלת האח המת ולא ייחשב לבנו שלו, ולכן וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע. מתוך אנוכיות ורצון להרוויח את ירושת אחיו לעצמו, הוא התנגד להעמיד לו המשכיות, וכאשר נכפה עליו להתייבם, וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו, הוא המשיך לראות בתמר את אשת אחיו ולא את אשתו. כדי למנוע את ההיריון הוא וְשִׁחֵת אַרְצָה, כלומר קיים יחסי אישות כדרכם אך נסוג ושפך את זרעו החוצה אל הקרקע. מעשה זה נעשה לְבִלְתִּי נְתׇן זֶרַע לְאָחִיו, במטרה מכוונת לא לתת לאחיו יורש, מניע כלכלי ואנוכי השונה מהותית ממניעיו של אחיו הבכור ער שנהג באותה הדרך.