בראשית, פרק ל״ח, פסוק כ׳

יהודה ביקש לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה ולהשיב אליו את חפציו, שבעיניו היו יקרים יותר מהתשלום עצמו, אך מניעו העיקרי היה החשש שהיא תתפאר בכך שהם מצויים בידיה. כדי להימנע מבושה ולשמור על חשאיות, הוא בחר לשלוח אֶת־גְּדִי הָעִזִּים, צירוף המבהיר שמדובר בעז ולא בעגל או בטלה, דווקא בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי הקרוב אליו. אולם החבר לא הבין את הצורך בשקט, סבר בטעות שהחפצים עצמם חשובים, והחל בחקירה פומבית שגרמה לביזיון שיהודה ניסה למנוע. בסופו של דבר השליח שב ריקם וְלֹא מְצָאָהּ, משום שהמפגש הראשוני היה בשדה אך כעת היא כבר שבה לביתה. מבחינת יהודה, עצם שליחת הגדי קיימה את הבטחתו, ואם האישה לא המתינה במקום המיועד הרי שהאחריות מוטלת עליה.