בראשית, פרק ל״ח, פסוק י״ב

לאחר תקופה ארוכה של כשנה, וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, שבה הבינה תמר כי לא תינשא לבנו של יהודה, פוקד את המשפחה אסון ווַתָּמָת בַּת־שׁוּעַ אֵשֶׁת־יְהוּדָה כעונש על כך שיהודה לא השלים את הצלת יוסף. מותה הותיר את יהודה אלמן, ופתח בפני תמר את האפשרות לקיים עמו בעצמו את מצוות הייבום. משסיים את אבלו, וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, ומיד וַיַּעַל לאזור הגבוה יותר אל העיר תמנה, תִּמְנָתָה, יחד עם חברו שבא לנחמו, הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ. מטרתם הייתה להשגיח ולחגוג במשתה עַל־גֹּזְזֵי צֹאנוֹ, אירוע שנועד להשכיח את צערו אך בפועל עורר את יצרו והוביל אותו למארב המתוכנן שטמנה לו תמר בדרך.