הולדת בנו השני של יהודה מסמנת תפנית בדינמיקה המשפחתית, שבאה לידי ביטוי הן בזהות מעניק השם והן במשמעות החבויה בו. בניגוד לבן הבכור שאותו קרא יהודה בשמו, מודגשת כעת פעולתה של האם: וַתִּקְרָא.
הפרשנים מסכימים כי שינוי זה מצביע על מנהג קדום שלפיו זכות מתן השמות לילדים התחלקה לסירוגין בין ההורים: האב קורא שם לבן הראשון, והאם קוראת שם לבן השני [הדר זקנים, ברכת אשר על התורה, אלשיך]. עם זאת, חלוקה זו מעוררת פליאה מסוימת, שכן אצל יעקב אבינו היו אלו רחל ולאה שהעניקו את השמות כמעט לכל השבטים, ללא תורנות מסודרת עם האב [ברכת אשר על התורה].
באשר למשמעות השם אוֹנָן, קיימות שתי גישות עיקריות. גישה אחת מפרשת את השם מלשון "אונים", כלומר אדם בעל כוח וגיבור [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, הגישה השנייה קושרת את השם למושג "אנינות", המבטא צער, כאב ואבל. קשר זה מוסבר בשני אופנים: מצד אחד, השם טומן בחובו רמז לעתיד, שכן אביו עתיד היה להתאבל על מותו [פרדס יוסף]. מצד שני, השם משקף את מצבה הנפשי של אם הילד באותה עת. על פי פירוש זה, האם הבחינה שיהודה קרא לבכורם "ער" כדי להפוך את אותיות המילה "רע", מתוך חשש שמא טבעה ומקורה פגומים. תובנה זו גרמה לה לעוגמת נפש רבה ולתחושת אנינות, ועל כן בחרה להעניק לבנה השני שם המבטא את צערה העמוק [אלשיך].