חיפושו של השליח העדולמי אחר האישה המסתורית מגיע למבוי סתום, וחושף פער בין הכתובת שנמסרה ליהודה לבין המציאות בשטח. כאשר יהודה סיכם עם האישה על משלוח העירבון, היא מסרה לו באיזו סמטה ומקום היא יושבת, ולשם בדיוק הלך השליח כדי לחפשה [רד"ק]. משלא מצא אותה, הוא פונה לאנשי המקום ושואל אודות האישה שישבה בָעֵינַיִם, מילה המפורשת כשם של מקום מוגדר [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ] או כציון מיקום פיזי ליד מעיין על הדרך [ביאור שטיינזלץ].
השליח מכנה את האישה הַקְּדֵשָׁה. הפרשנים מסכימים כי מונח זה מתאר אישה המופקרת, מיועדת ומזומנת לזנות לכל מי שבא אליה [רש"י, רשב"ם, רלב"ג]. שורש המילה מצביע על עניין של הכנה והזמנה למטרה מסוימת [מזרחי, בכור שור], משמעות שהיא ההפך הגמור ממושג הקדושה הרגיל, המבטא דווקא הפרשה והתרוממות [ביאור יש"ר].
תשובתם של אנשי המקום חותכת: לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. הם מבהירים כי במקום הספציפי הזה [רד"ק] מעולם לא נראתה אישה כזו [ביאור יש"ר]. תשובה מוחלטת זו סותמת את הגולל על החיפוש ולא מותירה לשליח כל תקווה להמשיך ולחקור [העמק דבר].
ברובד עמוק יותר, תשובת אנשי המקום טומנת בחובה אמת רוחנית נסתרת על מהות המעשה כולו. ההכרזה לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה מתפרשת כקביעה עובדתית שכלל לא היה כאן מעשה זנות אמיתי, אלא שהדבר היה מוכרח להיראות כך כלפי חוץ. נשמתם של דוד המלך והמשיח, שעתידה לצאת מחיבור זה של יהודה ותמר, נאלצה לרדת לעולם דרך צינורות שנראים פגומים. הדבר משול להברחת סחורה יקרה על ידי לכלוכה בטיט כדי להטעות את שומרי הגבול; כך גם כאן, המעשה הוסווה כחטא כדי שהכוחות השליליים בעולם לא יפריעו לירידתה של נשמה כה גבוהה [פרדס יוסף].