פסוק זה מתאר את נקודת המפנה שבה תמר לוקחת את גורלה בידיה ופועלת באופן אקטיבי וחריג. המניע למעשיה מוסבר בסופו של הפסוק: תמר מבינה מתוך ייאוש כי חלף הזמן, וכִּי גָּדַל שֵׁלָה, אך יהודה חמיה נמנע מלקיים את הבטחתו והִיא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שתמר לא פעלה מתוך פריצות, אלא מתוך רצון עז להעמיד צאצאים ממשפחתו של יהודה. יש המפרשים כי היא ראתה ברוח הקודש שאינה מיועדת להינשא לשלה, ולכן בחרה להזדווג עם יהודה עצמו [אור החיים]. בנוסף, ייתכן שתמר כלל לא ראתה בעצמה כלתו של יהודה, שכן נישואיה לער ואונן לא היו תקפים במלואם בשל חטאיהם, ולכן לא חל עליה איסור עקרוני [הכתב והקבלה].
כדי להוציא את תוכניתה לפועל, תמר משנה את הופעתה. תחילה היא מסירה את בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ. בגדים אלו העידו על היותה שומרת יבם הממתינה לשלה, ובהסרתם היא מאותתת שאינה רואה עצמה עוד כבולה אליו ולייבום [מלבי"ם, שטיינזלץ]. לאחר מכן, וַתְּכַס בַּצָּעִיף – היא לובשת בגדים נאים ומתעטפת ברדיד שאינו אופייני לאלמנות, ועל ידי כך משנה את חזותה לחלוטין ומושכת את תשומת לבו של יהודה [רשב"ם, רד"ק]. המילה וַתִּתְעַלָּף מתפרשת כפעולת עטיפה, כיסוי והסתרה. הפרשנים מסכימים כי המטרה המרכזית של התעטפות זו הייתה למנוע מיהודה לזהות אותה. יש המדגישים כי היא כרכה את הצעיף סביב ראשה וצווארה היטב, שכבה על גבי שכבה, כדי שפניה יישארו מכוסים אפילו בשעת המעשה עצמו, וכך זהותה לא תיחשף [העמק דבר, רלב"ג].
תמר מתמקמת בפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה, מקום שבו ארבה ליהודה וידעה בוודאות שעתיד לעבור בו. לביטוי "פתח עינים" מציעים הפרשנים שני כיוונים מרכזיים:
הגישה הגיאוגרפית סבורה כי מדובר בפרשת דרכים או בהתפצלות של שתי מסילות, מקום גלוי ופתוח שכל העוברים בו נראים לעיניים [רד"ק, ספורנו]. אחרים מזהים זאת כמקום שבו נבעו שני מעיינות מים [אבן עזרא], או כאכסניה ריקה על אם הדרך שנועדה ללינת עוברי אורח [העמק דבר]. לעומתם, פרשנים רבים מצביעים על כך ש"עינים" (או "העינם") הוא פשוט שמה של עיר בנחלת יהודה, הסמוכה לתמנה ולעדולם [שד"ל, ביאור יש"ר].
לצד הפירוש הגיאוגרפי, קיימת שכבת פרשנות מדרשית. המדרש דורש ש"פתח עינים" רומז ל"פתחו של אברהם אבינו" – תמר ישבה והתפללה לה' (ויש אומרים שהלכה לקברו של אברהם) וביקשה שלא תצא ריקנית מהמשפחה הזו, שכל העיניים מצפות להידבק בה [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים]. פירוש מדרשי נוסף מציע שתמר נתנה "עיניים" – כלומר פתחים והסברים הגיוניים – לדבריה. כאשר יהודה חקר אותה שמא היא נכרית, אשת איש או טמאה, היא סיפקה לו תשובות ברורות שהניחו את דעתו והוכיחו לו שהיא פנויה וטהורה [תורה תמימה, דעת זקנים].