יצא לכם פעם להרגיש שהבטיחו לכם הבטחה חשובה, אבל הזמן חולף ושום דבר לא קורה? תמר נמצאת בדיוק במצב כזה. היא מבינה מתוך ייאוש כִּי גָדַל שֵׁלָה, הבן הצעיר של יהודה כבר הפך לאדם בוגר, אך יהודה לא קיים את הבטחתו והִיא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה, כלומר היא עדיין לא התחתנה איתו. תמר לא פועלת מתוך כוונה רעה, אלא מתוך רצון חזק מאוד להקים משפחה ולהביא ילדים דווקא מהמשפחה המיוחדת של יהודה. לכן, היא מחליטה לקחת את העניינים לידיים ומשנה לגמרי את המראה שלה.
בהתחלה היא מסירה את בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ, בגדים שהראו לכולם שהיא מחכה לשלה. כשהיא מורידה אותם, היא בעצם מסמנת שהיא כבר לא כבולה אליו יותר. לאחר מכן וַתְּכַס בַּצָּעִיף, היא לובשת בגדים נאים ומתעטפת. המילה וַתִּתְעַלָּף מתארת כיצד היא עטפה וכיסתה את עצמה היטב בשכבות של בד, כדי שיהודה לא יצליח לזהות אותה כשיפגוש אותה. כך, כשהיא לבושה אחרת לגמרי, היא הולכת ומתיישבת בפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה, שזהו צומת דרכים בולט וגלוי לעין, מקום שבו היא ידעה בוודאות שיהודה עתיד לעבור.