לאחר מכירת יוסף, יהודה נפרד מאחיו, בונה חיים חדשים ומרחיב את משפחתו. סמיכות אירועים זו אינה מקרית; הגישה המדרשית מסבירה כי מאחר שיהודה גרם לאביו צער רב על אובדן בנו, נגזר עליו לשאת אישה, להוליד בנים, ולחוות בעצמו את הכאב העמוק שבאובדן ילדיו בחייו [הדר זקנים].
המוקד הפרשני המרכזי בפסוק סובב סביב זהותו של אבי האישה, המתואר כאִישׁ כְּנַעֲנִי. רובם המכריע של הפרשנים מסכימים כי המילה אינה מתארת השתייכות לעם הכנעני, אלא משמעותה היא "סוחר" או "תגר". לפי פירוש זה, מדובר באדם מאומה אחרת שהגיע לגור באזור לצורך עסקיו. הסיבה המרכזית להבנה זו היא שאברהם ויצחק הזהירו והקפידו מאוד שלא להתחתן עם בנות כנען, ולא ייתכן שיהודה יפר את צוואת אבותיו ויישא אישה מזרע כנען המקולל [רמב"ן, מזרחי, רבנו בחיי, חזקוני, תורה תמימה]. בנוסף, מתוך שושלת זו עתידה לצמוח מלכות בית דוד, וחלילה ששורשיה יהיו בעם חוטא [רמב"ן, ביאור יש"ר].
חיזוק נוסף לגישה המרכזית עולה מניסוח הפסוק. הכתוב מקפיד לומר "בת איש כנעני" ולא "אישה כנענית", כדי להדגיש את מקצועו של האב כסוחר [אור החיים]. יתרה מכך, מכיוון שכל תושבי האזור היו כנענים, לא היה צורך לציין את מוצאו אלא אם כן המילה באה להעיד על עיסוקו, על היותו תושב זר, או כדי לשמור על כבודו של יהודה שלא ייחשב כמי שנשא אישה מקומית [רמב"ן, הטור הארוך, גור אריה, נתינה לגר]. מנגד, קיימת גישת מיעוט הסבורה כי יש להבין את המילה כפשוטה, וכי מדובר באדם כנעני ממש [אבן עזרא, שד"ל]. מחלוקת זו מתקשרת לדיון רחב יותר בדברי חז"ל לגבי נשותיהם של בני יעקב – האם נשאו אחיות תאומות שנולדו עמם, או נשים מקומיות מארץ כנען, ואפילו אם היו אלו נשים מקומיות, ייתכן שהיו אלו בנות לעמים אחרים שהתגוררו באזור ולא כנעניות של ממש [רמב"ן, הטור הארוך, ברטנורא].
הפסוק מציין את שם האב, שׁוּעַ, שהיה אדם חשוב ומכובד באזור [העמק דבר], אך אינו מזכיר את שם בתו. יש המסבירים כי היא נקראה תמיד על שם אביה "בת שוע" ולכן שמה הפרטי לא הוזכר [ביאור יש"ר], בעוד דעה אחרת גורסת ששמה לא נכתב משום שלא התגיירה [מלבי"ם].
כאשר הפסוק מתאר וַיַּרְא, הכוונה היא שיהודה ראה אותה, הבחין ביופייה וביישרה, והוא חשק בה [רד"ק, רמב"ן, הטור הארוך]. מיד לאחר מכן נאמר וַיִּקָּחֶהָ, ורוב הפרשנים מדגישים שאין מדובר במעשה פזיז או לא ראוי, אלא בלקיחה רשמית ומכובדת לאישה, בדרך של קידושין ונישואין כראוי לאדם במעמדו, ורק לאחר שנישאה לו כדין בא אליה [רד"ק, העמק דבר, אור החיים, ביאור שטיינזלץ]. דעת מיעוט סוברת כי המילה מעידה שלקח אותה בסתמיות מאחר שלא התגיירה תחילה [מלבי"ם].