לאחר תקופה ארוכה של שכול, המציאות במשפחת יהודה משתנה ומובילה לנקודת מפנה דרמטית. ציון הזמן וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים מתייחס לתקופה ארוכה של שנים, או לפחות שנים עשר חודשים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בתקופה זו וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ, ששמה הפרטי אינו ידוע בוודאות והיא נקראת כך על שם אביה [בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. ציון מיתתה נועד להסביר את מעשיו העתידיים של יהודה: היותו אלמן מסביר מדוע נטה לסור אל אישה שחשב לזונה [הדר זקנים].
בנוסף, מיתתה יצרה מציאות חדשה עבור תמר. משראתה תמר שיהודה אינו משיא אותה לשלה בנו כפי שהיה ראוי לעשות, הבינה שכעת, משהתאלמן, הוא פנוי לשאת אותה בעצמו ולקיים את ייבום הקרובים שהיה נהוג באותה תקופה [ספורנו, מלבי"ם, בכור שור]. מנגד, יש הרואים במיתת אשתו עונש רוחני על כך שיהודה התחיל במצוות הצלת יוסף אך לא סיים אותה ולא השיבו לאביו [תורה תמימה].
לאחר תקופת האבל, וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, כלומר קיבל תנחומים וסיים את אבלו [אבן עזרא, מחוקקי יהודה, ביאור שטיינזלץ]. התנחמות זו כללה גם את ההשלמה עם מות בניו, מה שעורר בו מחשבות על נישואין והולדת בנים חדשים [העמק דבר].
מתוך נחמה זו יצא יהודה לדרך, וַיַּעַל לכיוון תמנה. השימוש בפועל עלייה, בניגוד לשמשון שעליו נאמר "וירד תמנתה", נובע מההבדל הטופוגרפי של מקום יציאתם [רד"ק, מחוקקי יהודה].
הוא פנה עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ. הפרשנים נחלקו בביאור המילה עַל בהקשר זה: יש שפירשו אותה במובן של "אֶל" או "עִם" [אבן עזרא, רד"ק, חזקוני, מחוקקי יהודה], ויש שהסבירו כי הכוונה היא לעסק ולמלאכת הגז [הכתב והקבלה]. גישה מרכזית נוספת רואה כאן מקרא קצר, ולפיה יש להשלים את המילה "לעמוד", כלומר שיהודה עלה כדי לעמוד על הפועלים ולהשגיח עליהם כמנהג בעלי הבתים [רש"י, מזרחי, ביאור יש"ר].
הקשר בין סיום האבל לבין ההליכה אל גוזזי הצאן מוסבר בכמה אופנים. יש הסבורים שיהודה נהג לעלות לשם באופן תדיר כדי להסיח את דעתו מצרותיו ולמצוא נחמה בצאנו [רמב"ן, הטור הארוך]. אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעונת גז הצאן הייתה אירוע של שמחה גדולה, משתה וסעודות, אליהן היו מתקבצים גם עניים. יהודה יצא לאירוע החגיגי כדי להפיג את צערו. אווירת השמחה והמשתה חשובה להבנת המשך הסיפור, שכן בשעת שמחה יצרו של האדם עשוי להתגבר עליו, וזו בדיוק הסיבה שתמר בחרה לארוב לו בעיתוי זה [רמב"ן, שד"ל, מלבי"ם, בכור שור, ביאור שטיינזלץ, הטור הארוך].
אל מסעו של יהודה הצטרף חברו, שככל הנראה בא לנחמו באבלו והתלווה אליו לחגיגות הגז [ביאור שטיינזלץ]. יחד הם הלכו תִּמְנָתָה, אל העיר ששמה "תמנת", כאשר האות ה"א בסוף המילה משמשת כה"א המגמה, המציינת את כיוון ההליכה [נתינה לגר].